אוטו זבל

http://www.youtube.com/watch?v=XrBQrrBiy4U

"מה השעה? עשרים לשלוש. היא לא תחזור בקרוב, היא חוזרת רק בחמש וחצי. אולי אפילו יותר מאוחר. אני צריכה לשחרר אותה, ומצד שני אני צריכה להתכונן למחר. אני אתכונן למחר. תראו אותי, בהשתקפות אני נראית דקה. דקיקה. לא, לא דקה, פשוט כבר אין לי שומנים בכמויות. אבל אני רוצה עצמות. אני רוצה להיות באמת דקה. דקה ויפה עם משקפיים ותלתלים, וקול יפה, כמוהה. כמו שאני אמורה להיות, כמו שאנשים אמורים לתפוס אותי. כמו שהוא אמור לתפוס אותי. כמו שאת, את אמורה לתפוס אותי, ולהניף אותי באוויר. אני אמורה להיות קלילה. כמה מילים. חזרתי בשבילך. חזרתי בשבילך, ואת אמורה להתרגש מזה. אולי תתרגשי קצת, במקום להתרחק. את מפחדת שאני אתרחק ואת מתרחקת בעצמך. את מפחדת שאני אתרחק, ואני מפחדת שאת תתרחקי. אפשר להגיד, מבחוץ, שאני זאת שמתרחקת, אבל את זאת שמתרחקת בעצם. אנחנו יודעות את זה, אחרים לא. ישבתי במדבר, במדבר המרוחק והיפה שאני כ"כ אוהבת. ישבתי? לא, שכבתי בעצם. שכבתי וחשבתי ושמעתי את השיר הזה, ואז הבנתי. אז הבנתי שאני צריכה לחזור בשבילך. ודיברתי איתך בטלפון, ואמרתי לך כל מיני דברים כמו 'אני מפחדת מהחושך', ו'לא באמת כיף לי, כי את לא כאן'. וחשבתי שתביני, תביני שאם אני חוזרת זה בשבילך. וכשאמרתי לך 'חזרתי בשבילך', בין כל התשוקה וההורמונים והכימיה, שיש רק לנו ולא לאחרים, אמרתי את זה במן הסכמה מחשבתית כזאת בין שתינו. וחשבתי שהבנת, וחשבתי שזאת באמת הסכמה מחשבתית שלשתינו פשוט לא יוצאת מהפה. לא הייתה הסכמה, וירדו ההורמונים. ועוברות הדקות, ואני רוצה שהסיגריה תיגמר, ואז אני רואה שהיא כבר בסוף אז אני בעצם רוצה שהיא תמשיך. והמחשבות רצות ורצות ורצות, ואני שרה לעצמי בחוסר דיוק מדהים, ואז אני מבינה שזה מה שכ"כ יפה בשירה אמיתית- שהיא לא מדויקת. אבל למה אני שואפת לשלמות אם היא בידיים שלי עכשיו? הרי אני כולי חוסר דיוק אחד גדול, שלמות. אני שלמות. כולנו שלמות, זאת המחשבה שלי מימים ימימה, זאת המחשבה האמיתית שלי. זאת האמונה שלי. אז למה אני בעצם שואפת לשלמות אם אני באמת באמת מאמינה שהיא כאן, אצלי, בידיים שלי. אולי השלמות שלי אצלי בדמותך? לא, השלמות שלי אצלי בדמותי. אני אדם בפני עצמי, אני לא את. נכון? לא, בלי סימן שאלה- פשוט: נכון. נכון ונדוקה. נכון. מה אני חושבת בכלל? מה יש לי לחשוב? בשביל מה יש לי לחשוב? אולי אני אפסיק, ואולי בעצם אני אמשיך לכתוב, ואני לא אראה לך את זה לעולם, לכתוב בלי מחשבה זה נהדר. ולעשן בנעלי בית זה אושר. אז שכבתי שם ושמעתי את השיר הזה, במדבר, לבדי, עם ציוצי ציפורים, ואז הבנתי- אני לא צריכה להיות שם. בדיוק כמו שאמרתי לה לילה לפני. אני צריכה לחזור הביתה. עד מחר, עוד מעט. אני ארוץ אלייך, בדמות של ילד, ואחבק אותך."

אסור לך לחשוב 
כשאת כל כך עייפה 
צאי לטיול לאור זריחה 

רחוקה מהבית 
השביל לחזור נמחק 
הולכת על חבל דק 

הלילות ארוכים 
בלי לדעת למה 
בורחת ואין רודף 

עד מחר 
עוד מעט 
ילד רץ אלייך 
מחבק אותך 

נקיף את הפארק 
רק להפסיק לחשוב 
אנשים עייפים רצים ברחוב 

היינו פה כבר קודם 
בתפקיד הפוך 
הליכה מהירה, להתיש את הגוף 

עד מחר 
עוד מעט 
ילד רץ אלייך 
מחבק אותך 

יש פירצה בגדר 
בין הגפנים, בין ענבי הכרם 
שועלים מחבלים, מייללים 
ונעלמים