אוטו זבל

זאת לא מועקה. זה גם לא רגש.

זאת פשוט תחושה שנמצאת שם. משהו שקם איתך בבוקר, ממשיך איתך לאורך היום- הולך איתך, אוכל איתך, מדבר את המילים שלך, ואז נרדם איתך בלילה, וחולם איתך חלומות.

החלטתי שבכל יום אני אכתוב את החרטות. מטעויות לומדים.

- קינדר דליס (191)

- מאפה גבינה צהובה וביצה קשה (בסביבות ה650)

- שניצל (257)

- שוקולד (31)

- פופקורן (285)

מדהים. אני באמת מדהימה את עצמי כל פעם מחדש. איך אני מעזה בכלל לחלום שאהיה רזה עם כאלה חרטות? 

07:00 (עד 250)- קפה, 2 לחמית, 2 כפות קוטג', מלפפון.

10:00 (עד 200)- תה, סנדוויץ' פסטרמה, גמבה.

צהריים (עד 500)- מסעדה. אלוהים איתי.

ערב (עד 250)- 

וכאן המוח שלי נמחק והלכתי לישון.

אלוהים לא היה איתי (בהקשר לאתמול).

ושוב- דף חדש. כי אני לא מוותרת. אני לא.