אוטו זבל

אני יודעת שלא ירדתי. אבל גם לא עליתי.

(חשבתי שאם אני אגיד את זה זה יגרום לי להרגיש יותר טוב. זה לא)

אני שוכחת שזה באחריותי, שאם אני לא אעשה זה לא יקרה.

אז החלטתי להיגמל מפחממות וסוכרים.

אני באמת לא מבינה למה אני אוכלת כ"כ הרבה...

אני לא יודעת מה יש בך שאני כ"כ שונאת, אבל כשאני נזכרת בך או כשאני לידך, ובעיקר כשהיא מדברת עלייך... אני מאבדת את האשתונות.

אני מצליחה יפה, אבל אוכלת המון שטויות. כאילו זה לא באמת מגיע לי. לכו תבינו איך הגוף שלי פועל...

ולסיום: לא טוב לי, ויש איזו מן הרגשה כללית של הדחקה.