קרה לכם פעם שהפלאפון נכבה לפתע ולא היה לכם מטען בהישג יד?זה מה שקרה לי בשעה האחרונה.
1% סוללה.
לא משנה כמה הורדתי את הבהירות בשביל למנוע את הגרוע מכל- זה היה בלתי נמנע.
הטלפון שלי נכבה.
פניתי לשקע החשמל בציפיה למצוא את המכונת לב-ריאה של הסמארטפונים- הלוא הוא המטען.
הוא נעלם!
"איפה המטען שלי?!?!!?" אני צועקת בכעס.
- "אחותך לקחה אותו, היא הלכה לחברה ולא מצאה את שלה" אימי עונה בנונשולאנטיות של נזיר בודהיסטי.
(מיותר לציין שאם היה לי וריד מרוקאי, סביר להניח שהוא היה מתפוצץ בשלב זה!) פניתי לפלאפון במטרה להתקשר ולצעוק עליה, אבל נזכרתי- הפלאפון פאקינג כבוי!
פתאום מצאתי את עצמי חסרת אונים. בלי טלפון?! השם ישמור!
כאילו שדווקא בשעה הזו (1 בלילה) הצעת חיי תתקשר אבל איייי, כמה חבל- לא ענית אז הצענו למישהי אחרת.
תחשבו, אם מישהו רוצה להשיג אתכם היום, מה ימנע ממנו לעשות זאת מחר?! גם ככה יש לו מליון פלטפורמות לעשות את זה:
הוא יכול- להתקשר, לשלוח סמס, וואטסאפ, לעשות לכם לייק בפייסבוק, הודעה בפייסבוק, מייל, ועוד שלל אפליקציות שיגיעו אלינו במהירות הPUSH. (=למאותגרים טכנולוגית הכוונה לpush messages אלו הדברים הללו שקופצים לכם כל הזמן להתריע שיש לכם הודעה חדשה וכד').
לנוכח המצב- בו אני מרגישה מינימום כמו אזרח קומוניסט שלא יכול לקבל מידע מהעולם החיצון (כי אפילו האינטרנט כבר לא יכול לספק את מה שהסמארטפון מציע) מצאתי את עצמי יושבת עם עצמי בדממה מספר שניות, ותוהה לעצמי- אז מה אני אמורה לעשות עכשיו?! ושלא תבינו לא נכון, אני לא איזו משוגעת על הפלאפון שלא מסוגלת להיות שניה בלעדיו. הרבה פעמים אני קוראת ספרים, סתם כותבת, מציירת או אפילו יושבת בשקט עם עצמי.
זה פשוט ש... הוא תמיד שם גם.
גם אם הוא לא מצלצל.
גם אם הוא רק בשקט.
הוא שם.
אני מחוברת.
זה גרם לי להבין עד כמה אני (ואני מניחה שאני לא לבד במערכה הזו) תלוייה בהסחות הדעת האלו.
כמה זה הזוי שהיום אנשים נמנעים מהלבד הזה. ואפילו שאנחנו בלבד הזה.. הפלאפון דלוק ויושב לידינו, הטלויזיה דלוקה ברקע, המחשב פתוח ומחכה לרגע החסד בו נתקתק על מקלדתו עוד מייל לא רלוונטי למישהו עוד יותר לא רלוונטי.
זה כאילו פסאודו-לבד.
כי אתה כל הזמן מחובר!
זה לא שאני איזו אנטי-טכנולוגיה. בכל זאת, אני סטודנטית לתקשורת, עבדתי בתחום התקשורת- בזה אני מתעסקת רוב חיי הבוגרים!
אבל פתאום קלטתי... שאולי כדאי מידי פעם לעשות איזו התנתקות.
תחשבו על שעה ביום בה כולם מנתקים את הפלאפון שלהם, מכבים את הרדיו\טלויזיה ולא נוגעים במחשב.
פשוט יושבים עם עצמם, או מנהלים שיחה עם מישהו מבלי ששום דבר יכול להיכנס באמצע ולקטוע את הרצף הזה.
בשעה זו, המטען כבר הוחזר אלי.
לא יודעת מה איתכם, אבל אני אשאיר את הטלפון סגור.
גם אכבה את המחשב.
לפחות עד מחר.
לילה טוב.
גל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
