התחלתי ללכת לפסיכולוגית של הביתספר והיא אמרה שבגלל שיש לי המון מה לפתור ולפתוח ואין לה זמן
אז עדיף שאני אתחיל טיפול מסודר. "לא כי את ממש משוגעת או משהו" .
נעא, משבאלה כבר אין לי כוח.
אני אוכלת המון ואז רצה להקיא כמעט הכל ואז מרגישה שמנה ומנופחת
ואחרי כל הזמן הזה שהפסקתי עם ההקאות וזה חזר ובגדול אני מגעילה את עצמי כל פעם שאני מתקרבת למראה או למטבח
ורק באלי להיעלם ולא לסבול את כל הרגשות אשם דכאון גועל וכדומה שעוברים לי בראש ללא הפסקה.
אני כל כך השמנתי זה מפחיד, אמא אומרת ש"התעגלתי".
וואו תודה זה בדיוק מה שאני צריכה לשמוע ממך אמא יקרה שהו כה אכפת לה. NOT.
מחר חדר כושר ואי אכילה כללית אני צריכה לתפוס את עצמי בידיים מספיק עם ההקאות ויותר מהצומות.
אני חושבת למצוא לעצמי עבודה לחופש שאני יוכל להעסיק את עצמי קצת בדברים אחרים ותוך כדי להימנע מאכילת יתר.
רציתי סטימצקי, שקט של מזגן בקיץ, אני חיה נושמת מסדרת מדפים של האוצרות החבויים שבין הדפים שאני כל כך אוהבת לברוח אליהם.
חלום.
רק שמעסיקים שם רק מגיל 18. דאמ יו חוקיות מזדיינת.
אני אנסה למצוא שטות אחרת שבה מישהו יהיה טיפש מספיק כדי להעסיק אותי\:
בהצלחה לך שמנה מגעילה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
stupisdickname