קשקושי פילוסופיה נכחדת

בוודאי שבעולם האיסלאמי יהיו בעיות. אמנם אני מסתכל מנקודת מבט דלה באינפורמציה, ומאוד סובייקטיבית, אבך לדעתי הבעיה במצב הבוער שיש במזרח התיכון היא ברורה - האיסלאם. האיסלאם הקיצוני. הפנאטיות הדתית, שאפילו לא תמיד הולכת יד ביד עם מה שכתוב בקוראן. 

הדת לא מגבה את עצמה, האחים המוסלמים בחרו לבסס את כוחם על משברים בעולם הערבי, בהופכו בעיקר לעולם מוסלמי. אסטרטגייה זו אולי התאימה לעולם עתיק יותר, בו לכל אחד הייתה דת משלו, כולם היו במאבק המחשבה, והשינויים היו צבאיים, כוחניים, או מתומרנים בצורה שתסתיים באלימות. אורח החיים הדתי לא מאפשר קיום של ממש בעולמנו עכשיו, וכשמדובר על איזור, אשר תשתיותיו שייכות באופן מובהק לאיסלאם, לרוב, שוב, קיצוני, חוסר סבירות הרצון של האזרחים היא נבואה פשוטה ביותר. 
אנשים רוצים חופש, והם רוצים ביטחון. האיסלאם לא נותן להם את החופש,  והתפקוד הלקוי של ראשי המדינות, לא נותן להם ביטחון. האיסלאם מנוגד לאופנת העולם. אני לא חושב שיש אמרת "דרך נכונה" ו"דרך פסולה". אולי נשים מכוסות מכף רגל ועד ראש, כשאונסים אותן בהפגנה, זאת הדרך הנכונה. אולי זאת החייתיות שאין להכחישה. אני לא יודע. אבל אני יודע שהאנשים צריכים משהו בטוח, משהו יציב. הם צריכים מנהיג, אולי דתי ואולי לא, שיבין שאי אפשר להתכסח עם המערב כל הזמן, ואי אפשר לעצום עיניים בשביל הדת כנגד תשתיות חיים ברורות. הכלכלה קורסת, הצעירים מנסים לברוח, והאיסלאם לא תואם לדרישותיהם. שנאת המערב לא תואמת את דרישותיהם. אף אחד לא אוהב את ישראל, אין טעם להיכנס לעניין, אבל אנשים זקוקים לחופש. הם צריכים שתהיה הפיכה דמוקרטית, אשר תאפשר מערכת שלטון יציבה של ממש, אשר מתפקדת כך שתאפשר לאנשים שוויון, עבודה, חופש, וחוק. החוקים במצרים מעורערים, כמו בכל עולם דתי שהוא. הדת הפכה למושחתת, לכלי פוליטי, לכלי מסית. הדת לא מאפשרת לאנשים לפרוח, לא מאפשרת לאנשים להיות יצירתיים, לא מאפשרת לאנשים באמת לדבר. זה קורה בכל האיזור. איראן המפורסמת, בשילוב עם דת ואקדמאים הם האיום הגדול ביותר שלנו, סוריה תקועה בתוך הסיבוכים שלה, לבנון נגררת, ירדן חוששת, וגם מכאן אנשים בורחים בגלל הדת. אם העולם היה הפוך, וישראל הייתה מדינה אחת קטנטנה של ערבים, ואילו היהודים היו במספרם ובשטח שבבעלותם כמו העולם הערבי כיום, ואלו היו בשליטה יהודית-דתית - הייתה אפס סובלנות לאחר, התחכחות זה בזה, כלכלה אשר לא מטפלים בה בתשומת לב, ומלחמה תמידית בכוחות גדולים יותר, אבל הם לא באמת איום, ככה שאפשר להמשיך.
העולם הערבי מתמוטט. אפילו בתורכיה, אשר בה תוכלו לראות אישה עם מכנסיים, זועקת לחילוניות, לחופש המחשבה, היצירה והתנועה. אפשר להסתכל על המערב, ולהגיד שאלו אנשים אשר מבזבזים את זמנם על החומר, והחשוב להם ביותר הוא טפל ודל. ואפשר להסתכל על המערב כפירצת החופש בחיי האדם. האדם אף פעם לא היה חופשי. הוא לא יהיה חופשי עד הסוף לעולם, אבל הדמוקרטיה, הסובלנות והפלורליזם מנסים לדחוף את החופש לקצה, מבלי שיתגש בחופש מסוכן. פעם המוסלמים הצעירים אולי הסתכלו על העולם המערבי כצרכן חומרי חסר עולם רוחני, אבל היום הם מסיטים עיניים, רוצים להאמין בדרכם שלהם, בצורת חיים, ובתשתיות חילוניות, שיפעלו למען האנשים - ולא למען אללה.

יש עוד המון בנושא, אבל זה מתחיל כאן. בדרך המחשבה. האיסלאם הפך לאלים, לא למסודר ושוחר שלום. לא רק לישראל, המוסלמים שוחטים זה את זה. תביטו על הכלכלה, על החוק, על מוסדות החינוך וההשכלה - ורק אז תלכו למסגד. יש כאן מדינה לשקם. אם לא יעשו את זה, תהיה עוד הפיכה. ועוד מהפכה. ועוד מהפך. יהיה הכל, כשהעולם המוסלמי עד כדי כך לא מאוזן.