קשקושי פילוסופיה נכחדת

העיתון הוא ברמת העקרון סיבה שפתחתי את הבלוג הזה. התחלתי את השירות האלומי, התחלתי לנסוע ברכבת, הביאו לי עיתון בחינם, קראתי אותו, ומה שהרתיח אותי, הכעיס אותי, ואם יקרה משהו חיובי אז גם ישמח אותי - הגבתי עליו כאן. היו עוד פוסטים שלא קשורים, אבל המקור של הבלוג הזה הוא העיתון. היום העיתון היה משעמם, וכל הדעות על שיכחת הילדים מרתיחות אותי. במקום להכריז:"ההורים חרא", מתמזמזים עם הצעות. גם נושא תום תשעה באב מכעיס אותי, אבל רק כי זה נושא דתי, ואני מאוד מתעצבן מכל דבר דתי. 

בכל זאת, אני מרגיש קצת מזניח. אני מעט מצוברח בזמן האחרון, לא מרוצה מהסביבה שלי, בין אם הקרובה, לבין אם החברתית הברורה. אני מאוד בוחר באסקפיזם, בעיקר לאחר ההבנה שהמהלכים שלי עומדים להיות וחייבים להיות מחושבים, מתוזמנים ופוליטיים. בזמן שאני ממתין לזמן הנכון שלי לפעול, אני מנסה לקרוא. כמו שציינתי בעבר, לא קראתי הרבה בחיי. קראתי בכיתה ו'-ז', וחזרתי לקריאה רק לפני כחצי שנה. אני לא כל כך אוהב סרטים, אין לי את הסבלנות, ונמאס לי מסדרות די מהר. כרגע אני קורא. תהיתי, מה אני, אישית, אוהב בספרים.

1. קודם כל, אני לא קורא ספרות יפה. אני קורא פנטזיה, מדע בדיוני או הרפתקאות. קשה לי עם הקיים, כי אני לא רואה צורך לקרוא עליו ספר. אני יכול לקרוא על הנושא בויקיפדיה. כמובן שבספר הכל הרבה יותר יפה, אבל קראתי את "זכרונותיה של גיישה" בכיתה  ו' כי אנשים התלהבו מזה. כרגע אני מתחרט שבזבזתי על זה את הזמן. קראתי עוד, משום מה, הרבה ספרים שהספרייה היקרה מגדירה אותם בתור ספרות יפה. קראתי הרבה ספרים על קום המדינה, הספרים של דבורה עומר, עוד ספרי התבגרות שהמליצו לנו עליהם בבית הספר, ורציתי מאוד להרשים את המורה. ברגע שהיא שלחה מישהו אחר לכיתת מחוננים ולא אותי, הפסקתי לנסות להרשים אותה, והתחלתי לקרוא הארי פוטר.

2. יש יוצאים מהכלל. אני כן אקרא ספר ריאלי, כך נקרא לזה, אם הוא קלאסיקה מושבעת, כך שאני חייב לנסות בשביל להבין מדוע הספר הפך לקלאסיקה מושבעת (כמו נשים קטנות, למשל), או שמא מדובר בספרים סאטיריים, בעיקר של סופרים רוסים (כמו שניים עשר הכיסאות, למשל).

וכמובן, אני מאוהב בספרי מתח. את שרלוק הולמס וספרי אגאתה כריסטי קראתי בכל תקופה של חיי, גם הטיפשית שבה.

3. אני אוהב נוסטלגיה. ממש נהניתי מרדוול ומגבעת ווטרשיפ, כי הם הזכירו לי את המים היפים של הקיץ המנומנם כשהייתי ביסודי, אכלתי בייגלה וצפיתי בתוכניות האלה בטלוויזיה.

4. אני אוהב יצורים אגדיים. תמיד הייתי אובססיבי לגביהם, גם כשהזנחתי את ההשכלה ואת המחשבה. ספרים כמו ההוביט(שר הטבעות עדיין לא קראתי, אני מנסה לפתח רמת אנגלית מספקת להבין את הספר כמו שצריך), או כמו פרסי ג'קסון, שמלאים ביצוריים אגדתיים מוצאים חן בעיניי מאוד. בדר''כ הייתי רואה בשימוש במילה ''אלף'' שוב ושוב ושוב חוסר מקוריות, אבל דווקא ההשוות שניתן לעשות בין האלפים בספרים השונים הוא מה שמוצא חן בעיניי כל כך. לפעמים זה מרגיש כאילו הם באמת אמיתיים, וכל אחד סוקר אותם בצורה שונה.

5. זה משהו די ספציפי, אבל אני אוהב ספרים שיש להם שפה, אפילו שפה מזערית ולא מפותחת, או שמות עם מדרשי שם. 

6. ספרים על חיות במקום על בני אדם, או כאלו שבהם יש בני אדם אבל יש חיות שמדברות איתם. 

7. בהתחלה לא אהבתי סדרות, אבל עכשיו אני מעדיף סדרות על פני ספר יחיד. הבעיה היא שסדרה חייבים לקנות, אתה לעולם לא תמצא את הספר שאתה צריך בספרייה.

ויש גם את הדברים שאני מעדיף להימנע מהם. 
1. ספרים שהגיבור הראשי הוא ילד גאון או ילד נבחר. צרה גדולה שהרבה מן הסיפורים הם כאלו, אבל הייתי מעדיף להימנע.

2. ספרים שהסיפור האהבה בהם הוא משמעותי ביותר. לא מבחינת שרשרת האירועים, אלא מבחינת המשקל שלו ביצירה. אני מעדיף ספר ללא סיפורי אהבה כלל, אבל יצירה מפותחת כמעט ותמיד חייבת את זה. גם כי זה טבעי כל כך, וגם כי זה משמעותי כל כך לנו כבני אדם. 

3. ספרים גזעניים, או שחסר בהם ייצוג של נשים, לא כל כך מוצאים חן בעיניי. אני חייב להתחשב בתקופה שבה חלק מהספרים נכתבו, אבל זאת דווקא הסיבה שאני אוהב ספרות חדשה. 

בסה"כ, החביבים עלי ביותר, הם ספרי פנטזיה עשירים. אבל בסה''כ אני מצפה להקדיש יותר זמן לקריאה בחיי. אני אוהב את זה. תמיד חשבתי לעצמי, שגם אם תקרה לי תאונה נוראית, אני אהיה בסדר, כי אני אמשיך לקרוא. זה חדש לי מאוד, וזה משגע. עוד מעט אני עצמי אפרסם סיפור קצר שרשמתי.