קשקושי פילוסופיה נכחדת

כולם מדברים כמה ערבים זה חרא או כמה ישראל זה חרא, כאילו השילוב ההזוי בין דעות ימין ושמאל ובין מחשבה ביקורתית לגבי שני הצדדים זה הדבר הכי הזוי בעולם. כן, אנחנו מפוצצים בגזענות, ועוד יותר מזה - אנחנו לא מנסים לחשוב מעבר לגבולות של 'אני ימני' ו'אני שמאלני'. אולי ברגע שנתחיל לחשוב סוף סוף נפסיק להרוג ולהיהרג. ואני לא מדברת מנקודת מבט ישראלית, אלא מנקודת מבט אנושית נטו. תפסיקו לחלק הכל בכוח למחנות של טוב ורע מוחלטים, למחנות 'הם' ו'אנחנו'. זה לא מקרב לפתרון, זה לא מקרב לאחווה, וזה לא מקרב אפילו לאינטרסים (שבינינו, יותר מוכרים לאנושות מאשר פתרון הומאני ואחווה). במצב הזה השנאה והחרא יפסקו אך ורק כשאחד הצדדים יימחק. ולמה הוא חייב לעזאזל להמחק? למה כולנו מתעקשים כל כך לא להשתנות ולהיות קיצוניים אטומים לנצח נצחים? 

ההיגיון העממי בישראל הורג אותי; אנחנו מתעקשים לשנוא, מתעקשים להמשיך בקרב, מתעקשים להרוס ומתעקשים לפנות עורף לאחד הצדדים. אתה בוחר לאן להשתייך ואתה עובד משם, מבלי מחשבה של ממש על מה שקורה, מבלי ליצור בעצמך את דעותיך בהתבסס במה ששמעת ובהתבסס במה שקלטת. הגדירו בשבילנו איך חושבים ומה חושבים כשאתה משתייך לאיזשהו מחנה, מי אתה כשאתה ישראלי או פלסטינאי, ומה אתה צריך לחשוב כמובן כחלק מההגדרות האלו. אי אפשר לשלב בין אלמטים מתונים לאלמנטים קיצוניים, אי אפשר לראות בקרב דרך מה הכרחי לעיתים אבל עם מטרה נעלה והומאנית קצת יותר. וכמובן, אי אפשר לוותר. לעולם אסור לוותר. לא על טילים, לא על ירושלים, אפילו לא על חובת המדינה לשפוט פושעים על פי הפשע שהם בצעו, אבל לא על פי האתניות שלהם. כאילו האדם הוא קודם כל הדם שלו, ורק אחר כך הלב והתודעה. כמה עתיקים אנחנו, כמה פרימיטיביים. ושוב, אנחנו, הבני אדם. ולמה לעזאזל כולם מנסים להראות החלשים? למה ישראל קורבן או פלסטינאים קורבנות או שאנחנו חייבים לשמור על ישראל והם עדיין בכיבוש? למה לעזאזל אנחנו לא קוברים את החמאס בטרטרוס ביחד עם שאר העוולות האנושיות ביחד? למה אנחנו ממשיכים לתת לנוראיים ביותר לשלוט בנו ובחיינו, אם אנחנו נמצאים באירופה, אם אנחנו נמצאים באפריקה או אם אנחנו נמצאים במזרח התיכון האהוב כל כך. 

כולם מאופיינים אותו הדבר. אם אתה ימני מת אתה מזרחי, תדמית אוהב כדורגל עם פיצוחים וגלאח, אין לך הרבה כסף, אתה בתכלס ערס, והנשים שלך, שהן מדוכאות למדי מבלי שיהיה להן אכפת, קונות רק ספרי בישול ומדברות על ילדים. אין לך מושג על הקשבה לזולת וההשכלה שלך מצומצמת. שומרי מצוות למדי. 
יש גם את השסע הרוסי כמובן, כי כל רוסי הוא פשיסט, וכל רוסיה היא זונה. לרוסיות אין דעות, משום מה. אבל אישה משמע או זונה או מטפלת בילדים, כך שזה בסדר.
אם אתה שמאלני מת אתה חייב להיות אשכנזי ישראלי מזה זמן רב (רוסים לא כלולים בעניין), אתה למדת שטות כזו או אחרת שלאו דווקא הביאה לך תועלת כלכלית, אבל אתה לעולם לא עני. כמובן שאתה טבעוני, וכמובן שאין לך מושג מה זו מצוקה של חומר ואין לך מושג שאם כולם לא יתגייסו אז הלך על ישראל. אבל למי אכפת, בואו ניתן לימנים מזרחיים או עולים חדשים ימניים שלא יכולים להיקבר אבל יכולים למות לעשות את העבודה. ומי שלא הצליח לברוח, או שרוצה לשנות את הכל מבפנים.

ויש גם ערבים, שלהם אין אופי או מחשבה, הם טרוריסטים וכאן זה נגמר. או שכמובן, הם קורבנות טהורים שלא עשו שום דבר רע וכאן זה נגמר.

סטריאוטיפי ומגעיל, נכון? אבל למה אם נעצב שני פסלים, ונכתוב את התיאור על האדם שפיסלו, הם ייראו ככה? ואם נפסל את דמות הערבי בעיניהם, הוא ייראה כאדם רעול פנים במטרה לפוצץ כמו חיה או דמות חלשה ומסכנה, כנראה בדמות אישה וילד, שכולם נגדם? 

זה מגעיל אותי, כמה שאנחנו לא חושבים. כמה שכולנו פשוט נולדים לסטריאוטיפ. ואל תתנו לי עכשיו דוגמאות נגדיות, סטריאוטיפ זו סטטיסטיקה, לא המצב הנתון המוחלט, אז לא צריך עכשיו להתפתל בשביל להוכיח אחרת. תחשבו כל פעם על הפסל כיצירת אומנות טריאוטיפית, ובואו נראה אתכם הופכים את המצב הכלכלי והאתני שלו לדעה הפוליטית שלו. זה נורא. הוכחה לכך שאנחנו לא חושבים, רק קולטים וקולטים. יש אופנה חדשה ואנחנו עפים עליה, בשביל ביחד, בשביל אחווה, בשביל, כמובן, ליצור מציאות של 'אתם' ו'אנחנו'. 

~~~ 
חזרתי. נעלמתי כי הייתי צריכה לאחד את עצמי מחדש. לא השתניתי ממש אבל השתניתי המון. מצטערת למי שלא עניתי, היה שבוע הספר + הדמות שלי הייתה צריכה לעבור מהפך פנימי.

הערה: לגבי הפוסט, אני לא חושבת שסטריאוטיפ הוא מחייב ואני לא שופטת אנשים על פי קשקושי סטטיסטיקה ופופ תרבותי פוליטי. אני שופטת אנשים על פי השיחה איתם, או פעולות מוצהרות שלהם. אז שוב, לא להתפל בבקשה, לקרוא עד הסוף.