לא נאבקת,אני נמשכת על ידי ג'ראד התמונות חוזרות בראש 'ערפד' ערפד' 'תברחו' 'הוא יהרוג את כולנו' דם,אנשים,ערפד,שיניים,עיניים,התמונות מתגלגלות בראשי עמדתי במרכז והוא התקדם אליי ואז קרע מלפני ברך 'חצויה' אמר ביראת כבוד והתרחק משם.
ג'ראד ממשיךלצעוק ולחלק הוראות לאנשים בחדר שכבתי על המיטה והרגשתי מן עיקצוץ ביד ואז הרגשתי כל כך מעורפלת ונרדמתי
*****************************************************************************
''כמה זמן היא תשאר במצב הזה ?'' שאלתי את הרופא.
"אני חושש שהיא עלולה להישאר כך בסערת הרגשות הזאת זמן רב התסמינים מראים כי הפחד הוא החלק הגדול,אבל העצבות אוכלת אותה,רייבן אני חושש שנצטרך למחוק לה את הזיכרונות,ההחלטה בידיים שלך"
יצאתי מהחדר עיניו של כ'ראד הורמו אליי בתקווה מילמלתי אליו את הסברו הרופא כמובן שהוא היה נגד הוא החל לצעוק , אפילו לא שמתי לב מה הוא צעק,אני לא מאמין שאני הולך לאבד את אחותי היחידה.
חזרתי לחדר,לא מוכן תאבד אותה "תעשה את זה" פסקתי ויצאתי מהחדר מתיישב ליד ג'ראד על הכיסא בחדר ההמתנה אחרי 15 דקות הרופא יצא "זה נעשה"אמר.
"אני יכול להיכנס?"שאלתי,הוא הנהן בראשו.
העיניים שלה היו פקוחות,עכשיו אצטרך לספר לה הכל..נראה איך היא תגיב,
התקדמתי אליה מחבק אותה חזק.
****************************************************************************
"רייבן" לחשתי הוא הביט בי מופתע הסתכלתי עליו באטימות
" איך את יודעת איך קוראים לי?"
"מה זאת אומרת ? אתה אח שלי" המשכתי להסתכל עליו באטימות הוא הרפה מחיבוקו והסתכל לי בעיניים
"את יודעת איך קוראים לך?"
"ברור קוראים לי ריין"
הוא הביט בי במבט מבוהל "בת כמה את ריין?"
"אני בת חמש"
"עכשיו אני מבין,שבי כאן ואל תצאי בסדר?"
אמר ויצא.
רייבן יותר גדול ממה שאני זוכרת.
*****************************************************************************
"אני מבין,כנראה שהיא הייתה קטנה,גם אז מחקו לה אל הזיכרון,המצב קריטי אני לא יכול להחזיר את הזיכרונות הקודמים ואני לא יכול להשאיר אותה במצב הזה"
הרופא פנה אליי קמטים עיטרו את מצחו ואני עומד שם הרוס.
אני לא מאמין זה קרה לה רק בגלל שהיא ראתה ערפד? זה לא יכול להיות,יש משהו עמוק יותר מזה.
חזרתי אל החדר שריין הייתה בו "היי ריין" עניתי בקול חלש
"למה את עצוב" שאלה בפרצוף בוחן
"אני לא עצוב" עניתי,הלב שלי מתכווץ.
"תגידי ריין את זוכרת מה זה ערפד?"
העיניים שלה נפתחו היו חלולות הפנים שלה היו משותקות השפה התחתונה שלה רעדה היא החזיקה בקצה המיטה בשתי ידיה "ערפד" חזרה על דבריי כמו הד.
"הרביץ,לא לאא אל תפגע בה,תעזוב אותה,דם,המון דם,שיניים,עיניים אדומות,לאאאאאאאאא,הצילו" היא צועקת מתפרעת מעיפה את כל הסדינים מהמיטה שורטת עם הציפורניים שלה את המיטה ומושכת בשיערה בחוזקה,''רין תירגעי''
"אני כאן ריין שששששש" אמרתי מחבק אותה שומע את נשימותיה המהירות שמאטות את קיצבן לאט "הכל בסדר" אמרתי והיא התחילה לבכות מתייפחת
"תיקח לי את הכאב הזה" היא צעקה מכה בחזי ובוכה "תיקח אותו,כואב לייי" הרופאים החלו להיכנס בגל אחד מהם מחזיק מזריק ומכוון אותו אל ריין "תתרחק הרגשות האלה יעשו לה רעע!!" צעק הרופא הם הזריקו לריין את החומר היא נרגעה ונרדמה,
נראית כל כך שלווה,ג'ראד עמד בפתח הדלת,מביט בה.
לא הבנתי למה הוא עדיין כאן הוא נשאר ער,לא אכל,לא כלום אבל נשאר כאן.
הוא הביט בי והנהן בראשו,"היא תהיה בסדר,היא חזקה" אמר ג'ראד,ספק לי ספק לו.
אני מקווה שהיא תהיה בסדר
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
