פרק חדש..
סורי על האיחור..אם מישהו קורא פה..?
תגיבו...תכתבו משו אני רואה את הכניסות אז מה הקטע?
וואטבר מה אכפת לי הנה הפרק:
הסתובבתי בחדרים קולטת כל פרט שנמצא בחדר.
המחשבות נדדו לשיחה שהנדפה.
"מהרגע שהגעת לכאן כל בנאדם שאי פעם,ראה אותך,הכיר אותך,אהב אותך,שכח אותך."
דמעה חמקה לה,
מחיתי אותה לפני שהספיקה ליפול.
אני לא אשבר בגללו.יצאתי מהבית,נעלתי והגוף שלי היה מונע אוטומטית,הראש במקום אחר,
'ריין,די את לא תשברי בגללו,אתה הבטחת שלא תבכי'
'מאיפה את יודעת את זה בכלל זאבה?'
הדמעות ירדו עכשיו החושך של הלילה,הרעש,ההמון הצליחו להסתיר את הדמעות השקטות שלי,
זה לא יכול להיות,איך?איך אפשר לשכוח בנאדם?זה קרה ללי גם?!
בגלל זה אני לא זוכרת את ההורים הביולוגיים שלי?
הדמעות ירדו,אחת אחרי השנייה,
"הגיע הזמן שתשאירי את העבר מאחור ריין,כי אף אחד לא יזכור אותך"
עוד דמעה חמקה לה.
"הם לא יכירו אותך, הוא לא יכיר אותך"
הבטתי על הרחובות הקטנים החשוכים האלה על האנשים שמסתובבים שם שלא צריכים לדאוג,זה לא שהם צריכים להציל גזע של-על טבעי
עיניים נדלקו בחשיכה של אחד הרחובות,עיניים כחולות,חסרות חיים,מתות,אכזריות.
הוא יצא לאט יפה כמלאך.
עורו הלבן בהק באור הירח,הליכתו המיוחדת-
"שלום" קולו היה רך כמו מיליון נוצות.
"היי"מילמלתי,אולי קילבתי עליו רושם מוטעה איך בנאדם כל כך יפה יכול להיות רע?
"ילדה יפה למה את בוכה?" שאל
"זה סיפור ארוך.."עיתי
"תתרחק ממנה" נשמעה צעקה מאחוריי."ריין זוזי משם"
ג'ראד עמד שם חרבו הוצאה מנדנה והצביע בה לעבר האדם שעמד לידי.
"תירגע כלב,אני לא יעשה לה כלום רק רציתי לדבר איתה"אמר וזז אחורה ותוך כדי מרים ידיים.
"תסתום מוצץ דם"
האדם חשף שיניים אחד בכל צד שן מחודדת וארוכה הביט בי במבט ארוך ואז הסתובב וחזר לצללים
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
