הפינה הקטנה והשקטה שלי

בא לי לבכות, שוב.

לא יודעת למה, פתאום המצברוח שלי התהפך, כרגיל..

לא שהייתי שמחה מאושרת ולא יודעת מה עוד,

אבל לפחות לא נכנס בי דיכאון, בניגוד לעכשיו....

אתמול עשיתי עצמאות בחוף (תמיד יש פעם ראשונה)

אני וחוף זה נדיר מאוד, כמעט ולא קורה. וכמובן שכל עוד זה תלוי בי אז גם לא יקרה אף פעם.

לא אוהבת ים, לא אוהבת חול, לא אוהבת.

אבל עשינו כמה חבר'ה, כי היה יום הולדת לידיד והוא רצה על האש בים.. אז סבבה זורמים.

בכל מקרה, נראה לי ששמה איפשהו המצברוח התחיל להתהפך לו..

היה סבבה איתם, אבל לא יודעת... לא רציתי שיראו אותי.

היו הרבה אנשים, עצמאות אתם יודעים...

וכל אחד יפה ומתוקתק ומסודר יותר מהשני.. יותר נכון הבנות..

ולא יודעת, הרגשתי לא יפה כזאת... ולא יודעת, הרבה דברים, קשה לי להסביר.

בזמן האחרון אני ממש לא אוהבת לצאת מהבית

לא אוהבת שמסתכלים עלי ובוחנים אותי

לא רוצה שהם יראו שאני לא יפה

לא רוצה שיצחקו או שידברו עלי

בא לי כבר חופש אוף... :\