כשחושבים על זה, אני נורא מרוחקת מכולם. לא יודעת איך להסביר, בקושי מתקשרת איתם, ואלה אנשים שהייתי מדברת איתם על בסיס קבוע.. פתאום זה הפך למכל יום לפעם בשבוע אולי. וכשידיד שלי למשל רוצה שנצא לאנשהו בשישי, אז התשובה הקבועה שלי היא לא. לא יכולה לסבול כבר אף אחד, בקושי אני סובלת את עצמי.. וגם ככה המצב רוח שלי לא בשמיים, אז אני לא הכי נחמדה.. אבל לא מגיע להם שאני אהיה נחמדה גם. לא אכפת להם ממני באמת...
לאף אחד לא אכפת, אף אחד לא שם לב... הם יותר מדי שקועים בעצמם בשביל לראות..
ואחר כך מתעצבנים עליי שאני סנובית כזאת.
בטח שאני אהיה ככה, איך אפשר לסבול אתכם בכלל, אנשים טיפשים. לא מפסיקים לעצבן. מה אתם מעדיפים, שאני אהיה צבועה איתכם?? לא יכולה להיות צבועה. תתמודדו עם זה שאתם לא באים לי טוב בעין. ושאני שונאת אתכם. ושאתם מגעילים. כולכם. מתי חשבתם לבוא ולהגיד "מה קורה איתך?" . אף פעם.
מתי חשבתם להתעניין?? אף פעם.
אבל לבוא ולהתלונן שאני מפונקת מדי, שאני חושבת שהכל סובב סביבי, שאני צומי ומה לא, את זה אתם יודעים להגיד מעולה הא??
שונאת אתכם
שונאת את העיר הזאת
שונאת את כל אלה שמסביב
לא יכולה לראות את הפרצופים האלה כבר
תלכו . פשוט תלכו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
