הפינה הקטנה והשקטה שלי

לא יכולה יותר לשמוע את ה"אני אוהב אותך" הזה, הרי אתם לא באמת אוהבים אותי, לא באמת אכפת לכם, לא מעניין אתכם כלום. הכל רק דיבורים! "לא הפסקתי לאהוב אותך", "אני לא מפסיק לחשוב עלייך", "את לא יוצאת לי מהראש"... בולשיט!! שקרנים, זה מה שאתם. אם היה לכם באמת אכפת, אם באמת הייתם דואגים, אם הייתי באמת חשובה לכם, אם הייתי מעניינת אתכם, אז הייתם שואלים, מנסים, יוזמים. אבל כלום! איפה הייתם???? איפה?!? פאקינג קרוב לחצי שנה כמעט, איפה הייתם?!?! ככה מראים אכפתיות? ככה מראים דאגה? ככה מתעניינים? להגיד "אני אוהב אותך" זה קל, לדעת לעמוד מאחוריי זה, זה כבר יותר מורכב. ולא, לא עמדתם. ואתם עדיין לא עומדים, ואתם גם לא תעמדו. אתם יודעים למה? כי אני לא באמת חשובה לכם. לא באמת אכפת לכם. רק על עצמכם אתם יודעים לחשוב.

אז יודעים מה? על הזין שלי ה"אהבה" שלכם. כן, על הזין שלי.