הפינה הקטנה והשקטה שלי

הכרתי מישהי ממש נחמדה בעבודה... די הזכירה לי אותי.. היא לא מהעיר שלי, היא עברה לפה והתחילה לעבוד בחנות שאני עובדת בה, וכשהתחלתי לעבוד שם בסוכות אז הכרנו. לאט לאט התחברנו ממש, אבל לפני בערך שבוע היא הייתה צריכה לעזוב בחזרה לעיר שלה בגלל כל מיני ענייני משפחה למיניהם.. 

התבאסתי האמת, בזמן כל כך קצר התחברתי אליה, וזה כל כך נדיר שזה קורה! הרגשתי טוב שהכרתי מישהי שמצחיק לי וכיף לי להיות איתה, ופתאום היא צריכה לעזוב.... למזלי שלחו לי זימון ללשכת גיוס לאיזשהי שיחה, והיא גרה באותה עיר, אז ניפגש כשאסע לשם.. ישר כשקיבלתי את הזימון שמחתי וחשבתי עליה! התחברנו ממש... חבל לי שהיא עזבה, היה ממש כיף איתה.

ועכשיו בזמן האחרון המצבי רוח שלי משתנים, לא קשור אליה, אולי זה גם חלק מזה, לא יודעת, אבל משום מה פשוט אין לי עצבים או חשק לדבר עם אף אחד.... ואני במחזור, יותר נכון בדיוק סיימתי אבל בכל מקרה, פתאום כל הדברים שהדחקתי מציפים אותי. ושוב התחלתי להתבודד נראה לי..

אתמול נכנסתי למיטה בעשר בלילה ופשוט נרדמתי, בבוקר קמתי בעשר. 12 שעות ביליתי במיטה, לא כל הזמן ישנתי, כי גם השינה שלי לא משהו בזמן האחרון, לא רצופה כזאת, ממש מעצבן ומציק.. והתכניות שתכננתי לחופש נהרסו להן.. רציתי לנסוע לת''א עם ידיד, גם זה לא הלך..

ובקיצור חרא....

שבת ביתית, חופש ביתי, ורק להתבודד....