למען האמת, אני מרגישה קצת מטורפת כרגע.

אין לי נימוקים טובים, אין לי עבר טראומטי ואת המחשבות שלי קשה לתאר בלי לראות אותן, לכן נניח לצורך העניין שהכל בסדר גמור ונמשיך הלאה. אין לי כח לשטויות כאלה.

'אנשים שממציאים לעצמם בעיות,' אמרנו?

(סליחה על הוצאת המשפט מהקשרו. הוא לא מצוטט מתוך מרירות, למרות שמתאים לי - הוא סתם שם, כי זה נראה הגיוני יותר.)

לפני המתכונת ארשה לעצמי לישון, הבית לא יהיה ריק ממילא, וציונים צריכים למצוא את דרכם לתעודה שלי. לא כרגע. רק כששינה תהיה בלתי נמנעת. אני ישנה יותר מדי.

שבוע הספר נפתח לפני שציפיתי, נרכשו ספרים בשארית כספי עד האחד ביולי (וכולנו מאמינים לזה. שיט, אני צריכה עבודה.) - The Salmon of Doubt ומשהו על מהות החיים ופיסיקה שאבא עשוי לאהוב. ביום ראשון יתווספו שייקספיר וחנוך לוין, במימון הורים כי הם חלק מתכנית הלימודים, ומצאתי ספר נובלות ישן ומצהיב בשם 'גרוטסקה' כשהסתכלתי בכיוון המדפים העליונים של הספריה שנראה מבטיח. סבתא נוסעת לארה"ב בספטמבר ואפשר לשכנע אותה להביא שייקספיר הגון, מקבת' או המלט, לא ברור עדיין מה אני רוצה אבל לא נורא, אף פעם לא ברור מה אני רוצה.

ובאשר לשאלה המתבקשת, מה לא בסדר -

" 'אני פשוט יודע שיש משהו לא טבעי ומרושע במקום הזה. אינני יודע מה, מה פלא שאני לא יכול לדבר על זה. אבל אני הולך ומתקרב לזה. אתה יודע איך זה, כשאתה תוחב את האף שלך בסבכת התיל שמסביב לעץ התפוח, אבל לנשוך מן הקליפה אינך יכול בגלל התיל. כך גם אני, קרוב ללב הדבר, מה שיהיה, אבל אינני יכול לתפוש בו עדיין. אם אשב כאן לבדי, אולי אגיע אליו.' "

הירח חזר.