עייפות כאילו. וכל השאר... קפאין הוא לנצח אופציה, אבל המח כבר נכנס למצב התכרבלות בסדינים, ולא מתחשק לי להתעורר בצהרי יום. לפעמים אני מתחילה להצטער על יותר מדי חוסר קיום של טקסטים ישנים... זה פוסט למונולוג.
כל נחלי האותיות מתנקזים לים.
המקומות לא נכונים, השמות לא נכונים, ובקרוב גם ההוויה תהיה שגויה לחלוטין. מִפרט תווים, to do lists. משהו מתחיל לבקוע אי שם בליבה ואני לא יודעת מהו, אבל הוא בועט ונושך ו distinctly קיים בצורה מטרידה. פעם ידעתי לאיית. שימי לב, שום דבר לא מתקיים בכח הרצון, וכבר לפני שנים, חמש או שש, הבנת שלא לך להתעסק בנסיון.
הרבה מוטיבים של אש בחיים, ובעיקר, מוטיבים של טפשות.
(הייתי צריכה לקחת את הירוק)
להמשיך עם הזרם, או להביע מחאה על הבדיחה התורנית? אמרתי שהפסקות תמלאנה את המאגרים, שנמאס לי להיות ולהרגיש בלי, ומצד שני, מעולם לא הפסקתי לטעון שאני צריכה לשתוק. קריפטיות פוטנציאלית. חה.
"טפוי!"
סוניצ'קה, מעמידה פנים שהגנטיקה שלה תרבותית.