אני רוצה לחפור בור עמוק. כל כך עמוק שכל הגוף שלי יכנס פנימה ואולי רק קצות אצבעותי יציצו וגרמו לעוברים ולשבים לאבד את שיווי משקלם.
ביקרנו את סבא בסורוקה; הוא בקושי נושם בלי מכונה. סבא שלי עוד לא בן 80.
להיכנס לשם הייתה החוויה הכי נוראית שעברתי בזמן האחרון. מיטות במסדרונות, החדרים מלאים עד אפס מקום במאושפזים, מכל כיוון אפשר לשמוע זקנים בלים מחרחרים, מתקשים לנשום.
האיש במיטה שליד סבא חירחר לכל אורך הביקור, מזכיר לנו כל הזמן את המוות שמרחף כאן מעל כולם.
סבא רזה מתמיד, משתעל כל הזמן ונאנח בייאוש כל כמה דקות. אני לא רוצה לראות את סבא ככה, אבל חייבת. אני חייבת כי כשמגיעים הביתה פעם בשבועיים ורואים את סבא וסבתא פעם בחודשיים אני חייבת לראות אותם לא משנה מה, לא משנה כמה אני לא רוצה.
סבא שלי עוד לא בן 80. סבא שלי נחשב צעיר. סבא שלי לא צריך להיות ככה. סבא שלי רק מתדרדר.
אמא התחילה להביא לו כל מה שהוא רוצה, להיות נחמדה אליו, לא להיות בקורתית אליו. זה אומר שהמצב באמת רע.
סבא שלי עומד למות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
