״הזכות להיות ״אהוב״ על כולם נתונה רק למתים״

ראיתי כבר הכל.

היו שאהבו אותי, אחרים שנאו אותי.

היו שנתנו לי מעט, אחרים לקחו ממני הכל.

היו שחיבקו אותי, אחרים דיממו אותי.

היו שפיארו אותי, אחרים בזו לי.

היו שאמרו שאני גאון, אחרים צרחו מטורף אני.

היו שציטטו אותי, אחרים זילזלו בי.

ואני, אני ראיתי כבר הכל.

תמיד צעדתי בשביל החיים.

שותק, נותן, מוותר, ומוחל.

לעולם לא נכנע, לא מתקפל.

ואני תמיד מבקש את סליחתם של כולם.

מוותר, אבל לא נכנע, נותן, אבל לא שונא.

ואני תמיד שותק וסולח, מוותר וממשיך ונותן גם.   

אוהב, נותן, ומוותר, מאז ולעולם.

ואז, באורח פלא, אני שוב מנצח.

כשלאחרים נדמה שאני נופל, דווקא אז אני קם.

ככל שהם ירבו ללהג, להשתלח, 

דווקא אז אני מנצח.

והיחידים שתמיד הצליחו לנצח אותי, 

היו אלה שהרעיפו עליי את אהבתם.

אז תמיד כרעתי ברך, אז תמיד נכנעתי, 

כי אני לא יכול להם, לאהבה ולוויתור גם.

ואני אעדיף להיות מובס על ידי האהבה,

מאשר לנצח בכוח השקר והשינאה.

יש כאלה שנלחמים על הכבוד, נלחמים על האגו, זה הנפוח מן הסתם, יש כאלה נלחמים ומתנקמים מתוך שנאה ולא בוחלים בשום אמצעי למעשים של לשון רעה ודיבה שופכת דם, יש כאלה נלחמים על השקרים, על התלהמותם, כאילו אין ברירה אלא להצדיק את זדון מזימתם, יש כאלה נלחמים על הטעויות הרשלניות שלהם, בחירוף נפש, מוסיפים חטא על טעות, חטא על פשע. 

יש כאלה שלא מפסיקים להלחם בקורבנותיהם עד שיזובו דם, יש כאלה שיחפרו קברים לאויביהם, ופתע ימצאו את עצמם שרועים בתוכם ללא רוח חיים בם.

יש הרבה נלחמים, מתלהמים, נקמנים, שונאים, והם תמיד בטוחים שהם צודקים, ואיש לא יערער את בטחונם המופרז ואת שחצנותם שאין להם כיסויי, הם יודעים בודאות מוחלטת שרק הם צודקים, וימשיכו הם באיוולתם עד הסוף המר, זה שבסופו ינגפו הם וכל זממם אל מול האמת.

אמת אחת בלבד.

ומולם של כל אלה, היא ניצבת, אמת שאיננה מתלהמת, אמת שלא נוקמת ומעולם לא נלחמת על שום דבר, אמת שניצבת בפשטותה אל מול כל האחרים בשקט אופייני, לא מוחצן, אמת שניצבת במקומה בלי לעשות דבר, בלי לשנוא, בלי לנקום, בלי לשפוך דם, מין אמת כזאת, שרק ניצבת, מעט מבוישת, ממתינה שמישהו יבחין בא ויראה את חמדתה.

והאמת אז תשיב למי שמגלה אותה בחיוך מבויש ושקט, מחבק ואוהב, ותיקח אותו אל השקט שלה אל מול פני כל הזדוניים, המתלהמים והמשתוממים ממנה.

אל מול כל אלה, שהאמת הזאת, היחידה, ניצבה שם גם עבורם, אבל הם בחרו שלא להבחין בה וביופייה, כאילו במודע בחרו לא לראות אותה ניצבת במלוא הדרה מולם, כמו מתעלמים מעוצמת נוכחותה המנצחת.

האמת לבד אל מול כולם. 

נגד הרוח המצליפה על פני הנפש, ללא חשש, בלי פחד, עוד צעד, ועוד אחד, ועוד, במסע סגפני לחשיפת השקר, לגילויי המזימה, כנגד כל הנבלים הבוגדניים, כנגד כל הסיכויים, צעד אחר צעד, בשקידה וסבלנות, בתושיה המונעת בכוח האמת ללא לאות, בסבלנות, בשקט, אט אט, צעד צעד, עד לנצחון.