״כתב ידי רועד מפחד ,כי אני בוכה,
כתב ידי משונה מעוקל הוא, כי אני בוכה.
כתב ידי רועד מחובר הוא אל ניבכי הלב, כי אני בוכה,
כתב ידי רועד כמו נעלם הוא, אל מולו של הכאב, כי אני בוכה,
כתב ידי רועד כעט כי אני בוכה ,כתב ידי זועק מלב,כתב ידי בוכה״...
כתב וליבו הזיל את דימעותיו,
״אהובתי ,אותו האור הבוהק אשר תמיד הראה את הדרך עומעם היום,
ואין אני רואה דבר.
כמו סומא ביקום אנני רואה עוד דבר, הלכתי לאיבוד,
חסר אונים אובד בסבך העמום הקודר האפלולי כעיוור
ממשש מנסה לגשש מחפש...
אהבתיך ,ליבי מלא תפילה לדרכך כולי כבול ברצון להתבונן בך כמו בלילות ההם.
ואני אתבונן בך מחוייך בראותי מקומך, מבוייש, מתקנא כי את לי איננה יותר.
אהבתיך כפי שלא אהבתי מעולם״.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רון זכאי -רז