אתם תקועים בתוך ענן כזה של חוסר אנרגיות..
שאתם מתעוררים בבוקר עם תחושה של משהו לא בא לכם בטוב..
עם מין תחושת עצבות לא ברורה שמשגעת אם רק היתה סיבה מוגדרת.
ואז אתם אומרים לעצמכם אבל די יש אנשים שבטח הרבה יותר רע להם ומה אני בכלל מתבכיין יש לי כל מה שאי פעם חלמתי שיהיה לי ..
אבל בסופו של יום אתם נשארים מדוכדכים קלות ומחכים ליום חדש שיפתיע אותכם במצב רוח טוב יותר...
אם היא רק היתה גרה פה ליידי
אם רק היא היתה נותנת לי קצת יותר אהבה אם רק יכולתי לסדר את כל הבלגן הזה שיש לי במוח
אם רק יהיה לי כוח להפסיק עם כל תחושת הכבדות הזו...
לפעמים מתחשק לי פשוט להצליח להתגבר על האהבה שלי אליה ולהפסיק לאהוב אותה רק בשבל שיהיה לי קל לעזוב ... האגואיזם הזה שאומר לי די למה את צריכה את כל זה ...
אבל פאק אני אוהבת אותה .. במה חטאתי לעזזל..
טוב
כנראה שאתם לא מכירים תהרגשה הזו ..