הרבה מאוד זמן עבר עד שהצלחתי להבין כמה אתם אנושיים בדיוק כמוני
הרגעים העצובים בחיי בהם הסתגרתי בחדרי ובכיתי רק מפני שלעולם לא יכולתי להפתח אליו
העולם הקסום הזה
גדוש באומנות בטבע מופלא באהבה שאנחנו כל כך זקוקים
העולם שאתם הבאתם אותי אליו
עולם של טוב ורע
אבל אז גם הבנתי שלעולם לא אצליח להשיב לכם על כל מה שנעשה למעני
על האומץ שהבאתם אותי בגיל כל כך צעיר
על הנאמנות אחד כלפי השניה
על הסבלנות למרות כל המריבות ..
על הימים והלילות בהם עבדתם קשה בכדי להאכיל אותי ולתת לי כל מה שההיתי זקוקה בו
ההיתי כל כך עצובה ברגע שהבנתי שלעולם לא אצליח להשיב לכם את אותה התמורה
ואז פשוט הבנתי שהמעט שאוכל לעשות הוא לתת לכם כבוד
להעריך ולהודות בכל יום ויום בכל רגע
להראות כמה אתם חשובים לי
לחבק ולחזק
כך שתבינו שאותו זרע שזרעתם באדמה וטיפלתם בו צמח וגדל לפרח רבגוני ויפייפה מלא באהבה
שתתגאו בו ובתוצר שלכם
ותהיה לכם נחת..
תודה על החופש שכל כך קשה לכם לתת לי אבל אתם בכל זאת משחררים
תודה על הסבלנות שלכם
תודה על כל בוקר שיש אוכל בבית ומיטה חמה
תודה רבה על כל ההשקעה על כל הפינוקים
לעולם לא תבינו כמה קשה לי להראות לכם את כל אלו
אבל מיום ליום אני לומדת להעריך יותר
להבין יותר
להתאפק ולא לכעוס
להתנצל
לסלוח להבין
לאהוב
אמא את היפה מכולן בובה אמיתית
ואבא אתה האדם הנדיב והחכם בעולם עם הלב הכי ענקי
הלוואי שיום אחד תוכלו לקרא פה ובידיעה לכל מה שעבר לי בחיי
אני מאמינה שאין אדם אחד בעולם שהוא מושלם לכן גם להורים מותר לטעות גם להם יש שגיעות
אני אלמד להיות סובלנית יותר ופחות חריפה
אלמד לעטוף טיפה טיפה באהבה
וללמוד מטעויות ..
[אכן מילים שחונקות בגרון]
תודה!