ארזתי את עצמי
שני תיקים קטנים ועוד תיק גדול עם מלא בגדים...
וגם בראש אני מתחילה להבין שזהו אני מתחילה משהו אחר משהו חדש ..
לא דיברתי עם ההורים
רק זרקתי כמה מילים פה ושם..
פחדתי !
באמת פחדתי מהתגובה שלהם
תמיד נראה לי שהם כל כך לא רוצים שאעזוב את הבית ..
תמיד הרגשתי כל כך כלואה שם
לקחתי את זה כל כך קרוב ללב
זה היום השני שלא הצלחתי להפסיק לבכות ..
רק מלחשוב שזה יגרום לי שוב להרגיש
ה"מורדת" זו שעושה מה שבא לה וכולם פשוט לא רוצים להבין אותה
תכלס זה מה שאני עושה אבל,אני שואפת לשמור על היחסים עם ההורים כי בעניי הם תמיד יהיו ..
ההורים, תמיד ארצה שיהיה לי איתם קשר מיוחד.
שאני מתחילה לפתח פחדים מתגובות שלהם אני פשוט מתנהגת כמו ילדה קטנה
שכל היום רק בוכה.
ישבתי באוטו היא הבסתכלה עלי ואמרה לי
"תגידי מזה התיק הענק הזה בחדר שלך
-אה, זה ?.. סתם אני עוברת לגור עם חברה שלי .."
היא הסתכלה עלי מופתעת ושתקה.
איבדתי את הסבלנות אחרי כמה שניות
"-נו למה את שותקת תגידי משהו, תגידי שאת כועסת עלי תגידי שזה לא מקובל עלייך אבל תגידי משהו אל תשתקי בבקשה !
היא: אממ מה אני יכולה לומר לך כבר ..
את יודעת שאצלנו זה לא הלך ככה אף פעם אני התחתנתי כבר בגיל 18
כן אני יודעת בגלל זה אני לא מצפה ממך שתביני אותי
היא: ואיך תסתדרי איך תחסכי
אל תדאגי אמא .. מצאתי עבודה הכל יהיה סבבה
יש הכל בתלאביב הכל שם מושלם יש את הים ומלא מקומות בילוי ועבודה צמוד לבית כיף לי שם אני בנדם מאושר."
היא הסתכלה עלי ושתקה
המבט שלה לא אמר לי שום דבר
רק הכניס לי עוד פחדים
והמחשבות התרוצצו לי בראש אני משתגעת שאנשים לא אומרים לי מה הם חושבים לגבי משהו חשוב...
זה תמיד מתעוות לי בראש רק מהפחד שזה מה שיקרה
אז אתמול ההיתי בטוחה שזהו אחרי שהיא תספר לאבא הוא יכעס עלי
יצאתי לסלון הסתכלתי עליו אמרתי לו משהו הוא היה די אדיש
נראה עיף משהו אולי כועס
לא יודעת לפעמים קשה לי נורא להבין אותם הם שותקים כל הזמן
נכנסתי לחדר ירדו לי דמעות חברה שלי חיבקה אותי ולא הבינה מה קרה
זהו עכשיו גם הוא שונא אותי! היא הסתכלה עלי ואמרה לי שטויות זה לא נראה לי זה
ואני עקשנית כן זה זה הם לא יבינו אותי ...
בוקר- אני חוזרת לבית מסתכלת על כל היופי שסביבי
הקרניים של השמש שבוקעות מהענן ששבר את האור
הרוח הקרירה שעטפה אותי
הדשא הלח
ניסיתי להרגיע את עצמי
פתאום אני רואה את אבא
כבר מרחוק אני חושבת ווא ווא הוא בטח שונא אותי ברגע זה
לא, דווקא חייך ושאל לשלומי ואז המשיך בדרכו לעבודה
המשכתי חצי שמחה מיזה שהוא חייך לי חצי לחוצה מחוסר הידיעה למה שהולך לקרות.
עליתי לבית נכנסתי לחדר ההפוך מבלגן של התארגנויות.
אחרי שארזתי את עצמי כל פעם אני מחפשת בגד ומוציאה את כל התיק
החדר היה נראה כאילו חמישים אנשים עוברים דירה.
ואז פתאום אמא מתקשרת
"הי מאמי תקשיבי ביום שני אני יכולה לקחת אותך עם הדברים לתלאביב
תכיני רשימה של מצרכים אני אעשה לכן את הקנייה לשבוע הראשון
תוציאי בשר מהמקרר לארוחת ערב.."
וואו .. מזה היה ההיתי קצת בהלם,קצת? הרבה!!
זה באמת הפתיע אותי
"אמא ?
מה מאמי
תודה את לא מבינה כמה את עוזרת לי"
ההיתי יכולה להרגיש את הצביטה שלרגע היא הרגישה בלב שלה כי הרגשתי את אותו הדבר
אין היא פשוט ניפלאה היא מפתיעה אותי כל פעם מחדש
ואני חשבתי שלא אכפת לה שהיא כועסת וכל מה שהיא רוצה זה
שאתחתן כבר ואעשה לה כמה נכדים
שאהיה בבית ואהיה ילדה טובה
שתלמד לבשל ולנקות
כמו כל אישה מבית טוב
כבר משהו בראש שלי הבין שזו הולכת להיות תקופת מלחמה בייני לבין ההורים שלי
לא יודעת לא הבנתי מאיפה פתאום הגיעה כל ההבנה הזאת
הרי התגובה שלה באוטו היתה כל כך לא ..
כל כך לא בעד ..
כעסתי עליה
התעצבנתי
כבר חשבתי שזהו אני לא אדבר עם אף אחד מהם
שדי ונמאס לי ובא לי פשוט להעלם כבר לעבור ושיעזבו אותי כולם
ושוב טעיתי
טעיתי כי הם כל כך לא מדברים איתי
ומה שנשאר זה להמשיך ולחשוב מה שעולה לי בראש ..
איזו הקלה
ואיזה אושר
אמא אם רק ההית מבינה
כמה אני מאושרת
ויותר מאושרת שיש לי אותך איתי ולא נגדי
מצטערת על כל המחשבות הרעות שעברו לי בראש ..
אני יודעת
לפעמים אני מרחיקה לכת עד כדי איבוד כל פרופורציה אפשרית
אכן Drama queen
1.9.2008 זה התאריך העמוס ביותר..
תלאביב מחכה לי =]
לפעמים אני כל כך טיפשה, מזל שזה קורה רק לפעמים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
