בלי פיטפוטים מיותרים

אוקי...אני יודעת שזה אולי יישמע הזוי,ובמיוחד לבחורה בגילי ועם האופי שלי שלא שמה *** בדרך כלל על מה שאומרים לה ועושה תמיד הכל ההיפך, כל המהפך הזה התחיל בגלל פליטת פה אחת של מישהו שאני בקושי מכירה: עבדנו ביחד באיזה מקום ואז פתאום התחלנו כולנו לקרוא ביחד כתבה על מישהי שהתדרדרה בעקבות ירידה במשקל.אז ציינתי שאני מאחלת לה החלמה שלמה ובאמת היא נראית כזאת חמודה בתמונה וחבל עליה...אז אותו אחד העיר לי כזה: אל תדאגי,הסכנה הזאת לא נשקפת אלייך זה בטוח! עכשיו אני חייבת לציין שבזמנו סבלתי ממשקל עודף ממש עצום,אבל בכל זאת לא נעלבתי ממנו בכלל באותו רגע אני אפילו צחקתי איתו כי זה נראה לי מצחיק. בכלל שכחתי מההערה הזאת לתקופה מאוד ארוכה,ואז,כשהתחילו לקרות לי כל מיני דברים תוך כדי,פתאום ההערה הזאת התחילה לטפטף לי כזה בראש פעם פה ופעם שם,כשמישהו שיצאתי איתו אמר לי אחרי כמה פעמים שאני ממש חמודה וכיף לו מאוד איתי אבל שהוא לא מצליח להימשך אליי,ואיכשהו הנימוס והאדיבות שלו עשו הכל ליותר גרוע! כי אם על הדייט הראשון הוא היה אומר את זה עוד הייתי יכולה להגיד לעצמי נו הנה עוד מניאק אחד,שמסתכל רק על קנקנים ריקים מתוכן.אבל ספציפית הבחור הזה היה כל כך נחמד ומתחשב,שראיתי שהוא באמת מחבב אותי אבל הוא לא מצליח להתגבר על הסלידה ממפלי השומן החופשיים שמסתובבים להם סביבי בנחת.ואז ההערה ההיא ממזמן התחילה להסתובב לי במוח כמו גלגל שיניים שמסרב לעצור ולהפסיק את פעולתו.אז התחלתי להבין שאני בבעיה ממש רצינית ואני לא יכולה לאכול מה שבא לי ולהתנהג איך שבא לי כי יש לזה גם השלכות מאוד דרמטיות על הכל מסביבי.ולא רק בזוגיות,אלא גם בעבודה ויחסי אנוש בחיים.באותו רגע הבנתי שדווקא בגלל המשקל שלי אני תמיד (במודע או שלא במודע) צריכה להתאמץ יותר מאחרים כדי לנשוא חן,להוכיח את עצמי כל הזמן,ושאני תמיד בתקופת נסיון אצל כולם. ברגע שהבנתי את זה,היו לי בעצם שתי אופציות: להיכנע למרמור שאני רואה אצל הרבה אנשים בעלי עודף משקל,ולקטר ללא הרף על העולם הצבוע והאכזר שנקלענו אליו בלה-בלה-בלה,ולהאשים את כולם בעודף המשקל והמרמור הזה-את כולם חוץ מעצמי.או-פשוט להתחיל לשנות את מה שאני לא אוהבת ולא להתעסק בשאלות פילוסופיות כאלה ואחרות שאמנם מאוד מרתקות את רוב הבלוגרים והמגיבים למיניהם אבל לא תורמות לי לחיים מאומה.אז החלטתי-דיאטה. כמובן שלהחליט ולבצע אלה שתי פעולות זרות לגמרי אחת לשנייה,אפילו לא בנות דודה,אבל בסופו של דבר כך הגעתי למצב שאני בו כיום,כשהורדתי כבר בערך 15 ק"ג ממשקלי והיד עוד נטויה.נכון,זה עדיין תהליך שאני בעיצומו,אבל החוכמה היא לא לוותר דווקא כשיש את השבירות הקטנות האלה (גם הגדולות לפעמים) ולהזכיר לעצמך ברגע כזה בשביל מה אתה עובר או עוברת את כל זה.זה בדיוק הזמן לפתוח טינספו שווים ולחטט ברשת בשביל כל חיזוק אפשרי,ולדעת שאתה לא לבד במלחמה.לדעת שיש עוד אלפים כמוך שעוברים אותה יום יום ,ומצליחים וממשיכים,בכל מחיר שיידרש.כי אבולוציה היא לא לחלשים! כך היה ,כך גם עכשיו וכך יהיה.

תחליטו לבד כל אחד עם עצמו איפה בדיוק הוא נמצא בשרשרת המזון (תרתי משמע)