בקצה השמים, כמו חלום.

מעולם לא חשבתי שאפסיק להיות מאוהבת בידיד ההומו שלי.
מעולם לא חשבתי שאעשה שירות לאומי בגן חינוך מיוחד.

מעולם לא חשבתי שאמא של חברה שלי תמות מסרטן.

מעולם לא חשבתי שאזריק לעצמי את התרופה שלי.

מעולם לא חשבתי שאמשך לגבר נשוי.

מעולם לא חשבתי שאדע לרכב על אופניים.

מעולם לא חשבתי שאקרא דברים שכתב הדוד שיכל להיות לי.

מעולם לא חשבתי שאבלע 24 כדורי שינה ואלך לישון.

מעולם לא חשבתי שארגיש יותר טוב.

והנה. כל הדברים האלה באמת קרו... החיים יכולים להפתיע. וגם אני, את עצמי.

* לכל המלעיזים - לא, הוא לא בכה לנוכח מצב הפות שלי או משהו כזה :( זה קרה בסיטואציה חיצונית לקליניקה שלו, וההתרגשות שלו ריגשה גם אותי. הוא אחד האנשים הכי עדינים ומקסימים שאני מכירה.