בקצה השמים, כמו חלום.

* בכל פעם שאני נוסעת באוטובוס שעוצר בבית קלקא בת"א, אני שומעת "בית קלקר" וממש צוחקת בלב. אני לא היחידה, נכון?

* אתמול ראיתי מישהו חתיך, וקצת בהיתי בו. ואז תפסתי את עצמי ואמרתי לי, מה יש לך, כולה בלונדיני, הוא אפילו לא נראה חכם במיוחד! ובכלל, ממתי את אוהבת בנים שנראים כאילו שהם שייכים לגזע הארי? (מהיום?)

* חוק מרפי (שגם קשור לבחורים, שיואו): אם אני רואה מישהו חתיך, תמיד אעשה משהו מביך בנוכחותו. ולהלן - ישבתי לאכול פיצה בפיצריה אקראית והמוכר היה ממש חמוד. אחרי שסיימתי לבלוס, קמתי מהכסא ומעדתי בצורה הכי מגושמת בארץ (וברור שהתנהגתי אחר כך כאילו כלום לא קרה, הכל קול וגם אני. לא מאמינה שהוא קנה את זה).

* סיטואציה מהבוקר: יש עוד קצתקצת חלב שלי (רגיל) ועוד קצתקצת חלב של שאר בני הבית (מועשר באנאערף). אני משתמשת בשניהם כדי לאכול קורנפלקס. אחרי כמה זמן מרתיחה מים לקפה. נזכרת שאין חלב. מוות. וזה לא שכזה אכפת לי לא לשתות קפה בבוקר, אבל כבר התארגנתי! כבר הרתחתי מים! כבר שמתי קפה וסוכר בכוס שאני הכי אוהבת! אז איך אפשר שהאכזבה לא תהיה מרה.

* התמתחתי ויצא לי מהפה מלא "דוגידוגידוגידוגי". לא דוגי כמו כלב, אלא דוגי בשורוק, ברור שבשורוק. ללא ספק אחת ההתמתחויות הכי טובות שהיו לי.

* היום קרה משהו ממש מרגש בגן. בשעת ארוחת הצהריים נ', ילד מקסים וממושקף שיש לי איתו קשר חזק וקרוב, ביקש "מים". בדרך כללל אני עונה לו "נ', תגיד: 'אני רוצה מים'" והוא חוזר אחריי, אבל הפעם לא עניתי, ואחרי כמה שניות הוא אמר, מיוזמתו המלאה: "אני רוצה מים". זו הפעם הראשונה שזה קורה באופן ספונטני, וזה היה פשוט מדהים. הוא פשוט הפנים. זה נשמע כמו דבר פעוט למישהו שלא מכיר את תחום החינוך המיוחד, אבל זה אירוע משמעותי והתקדמות ענקית עבור ילד בעל לקות שכלית.

* קיצצו לדבורה את השיער (אחרי שכבר קודם היה לה קארה קצר), ועכשיו היא מזכירה לי קצת את אביה מ"הקיץ של אביה". כל הצוות מתרעם על התספורת הקיצונית, אבל אני דווקא אוהבת את זה; בעיניי, היא יפה מאי פעם.

* ואנקדוטה אחת רצינית: בפוסט הקודם כתבתי שאחת הילדות בגן לא תגיע לגן בתקופה הקרובה בשל בעיות משפחתיות, ולא היה לי מושג על מה מדובר. אז היום הסתבר לי שהיא נמצאת במקלט לנשים מוכות עם אמא שלה ואחים שלה. כאב לי הלב, פיזית, כששמעתי את זה. קשה גם להתעלם מזה שזו אחת הילדות הכי מדהימות בגן, ושאני אוהבת אותה אהבה עזה (זה נשמע כאילו כל הילדים מהממים ואהובים עליי מאוד, אבל אני מן הסתם כותבת פה על אלה שיקרים לי במיוחד. וחוץ מזה, כולם באמת כאלה!). אני מקווה בכל ליבי שהמצב ישתפר ושהיא תחזור לגן במהרה. הסיטואציה שהיא נמצאת בה כל כך מורכבת וטעונה, ולכל ילד קשה להתנתק מהמסגרת שלו, אז על אחת כמה וכמה כשמדובר בילדה עם צרכים מיוחדים.

איזה שיר יפהפה. מוסיקה טובה היא כמו שוקולד לאוזניים. והמילים נהדרות לא פחות (בקישור הזה הן מובאות גם בתרגום לאנגלית). Let no one know my suffering... כמה עוצמה יש במשפט הזה.