בקצה השמים, כמו חלום.
בנימה של חיוך ודמעות. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2014
וחוץ מזה, עכשיו לילה
אז התחלתי לראות את הסדרה "עברייני על" (תודה פפי) ב-VOD (התחלתי=כמעט סיימתי את העונה הראשונה), ויש לי רגשות מעורבים, כי מצד אחד היא מעולה, ומצד שני היא גורמת לי להרגיש ממש חזק. אז אני חווה עכשיו מעין תמהיל רגשות, שמכיל בעיקר בדידות, וריקנות, ותלישות. ואין בזה שום חידוש, בעצם. אז אני עוצרת את עצמי מלשלוח הודעות לאנשים שהם לא החברה הכי טובה שלי, כי אני יודעת שזו הבדידות שמדברת מתוכי, לא אני. החברה הכי טובה שלי נמצאת, כבדרך קבע, בקצה השני של הרחוב, וזה מנחם לדעת שהחיבוק נמצא במרחק של מטרים ספורים, גם אם לא אדרוש אותו בפועל. שוב מצאתי את עצמי הערב מסתובבת בצ'אטים, מנהלת שיחות מוזרות עם אנשים רגילים, מנסה כמוהם להפיג קצת את הבדידות. ומה אני בסך הכל, עוד נערה ממוצעת ומיוחדת שמשתוקקת לאהבה ומתרחקת ממנה כמו מאש. הפסיכולוגית שלי אמרה לי שזה מדהים איך שאני מסוגלת להשתמש במעלות שלי כשאני מול אנשים אחרים (לדוגמה, איך שאני משתמשת ברגישות, בסבלנות ובהזדהות שלי עם הילדים בגן), אבל בשום אופן לא יכולה לעשות את זה כשאני מול עצמי. וזה די נכון. אין לי כמעט בכלל חמלה כלפי עצמי, וזה אחד הדברים שאני צריכה לעבוד עליהם. אין לי אנרגיה לשום דבר, גם לא לחשוב. שכבת אבק דקה מכסה כל מיני דברים שמונחים על השולחן שלי, וזה כן קצת מפריע לי, אבל לא מספיק כדי שאעשה משהו בנוגע לזה. ואני מתעבת את האדישות הזו, מאוד. וחוץ מזה, עכשיו לילה, וברור שזה מוסיף לכל העיסה של מה שקוראים לו הנפש שלי. עוד מעט אנסה להירדם וגם אצליח, כי כזו אני, תמיד נרדמת בסופו של דבר, ובלי הרבה ייסורים בדרך. אייחל בכל מאודי לשינה מרגיעה ונטולת חלומות, עד שיש לי כבר קצת שקט מעצמי, אבל לא, מה פתאום, החלומות שלי יהיו גדושי פרטים ואנשים ועלילות, והמנוחה לא תהיה שלמה. לפעמים אני חושבת שהיא אף פעם לא תהיה שלמה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: