♣ היום הייתה הפעם השלישית ביומיים האחרונים שאני תופסת נער/חבורת נערים בגילאי 12-14 מסתכלים עליי כאילו לא ראו בחורה בשמלה מימיהם. מצד אחד (סוג של) מחמיא, מצד שני לא הכי מלהיב אותי להיות אטרקטיבית בקרב קטינים מיוחמים.
♣ היום גם התרוממה לי פעמיים החצאית בגלל הרוח (יום של מלא חוויות נשיות! רק חסר מחזור. סתם, הוא לעולם לא חסר); פעם אחת ישר מול אם ובנה שהלכו לתומם ברחוב, ובפעם השנייה בתחנת אוטובוס הומה. הייתי רחוקה מלהרגיש כמו מרלין מונרו, זה בעיקר הביך אותי. לא שמסתתר שם איזה אוצר סודי, וגם לבשתי גרביונים, אבל עדיין. Girls will know.
♣ בצהריים עזרתי לאחותי שבכתה ט' ללמוד בלשון. כמובן שזה קרה אחרי הדיאלוג הבא:
היא: את יכולה לעזור לי עכשיו?
אני: אבל התכוונתי לישון שנ"צ עכשיו!
אבא: אבל רק קמת!
אני: קמתי ב9 בבוקר! שיואו! (הדיאלוג התרחש בשעה 15:00 בערך. ה"שיואו!" לא היה חלק ממנו, אבל לגמרי התאים לטון-הנערה-המתבגרת בו השתמשתי)
בכל מקרה, בעיקר שמחתי שהכישרון שלי למקצועות הומניים יכל לעזור לה. זה לגמרי גרם לי להרגיש כמו האחות הכי טובה בעולם למרות שגם ככה אני כזאת. באמת, יש לי סיבות להאמין שאנחנו האחיות הכי אוהבות ודביקות שקיימות על כדור הארץ. אולי רק האחיות מארץ' מ"נשים קטנות" יכלו להתחרות בנו, אבל הן כבר מתו אז מוהאהאהא. בחופש הגדול לפני שעליתי לתיכון נסענו לארה"ב ואני וזכרת שממש רציתי לבקר בבית של הסופרת שהיה גם ההשראה לבית של משפ' מארץ', אבל זה לא היה קרוב בשיט למקומות שתכננו להיות בהם. אז באסה לי.
♣ בימים האחרונים חשבתי על זה שאני רוצה איכשהו לשמור על קשר עם דבורה בשנה הבאה, כשהיא תתחיל ללכת לבי"ס. ליצור קשר עם האמא הדפוקה שלה זו לא אופציה, אבל חשבתי לקבל מהמנהלת של הגן פרטים של ביה"ס שהיא תלך אליו, וכך להגיע לאנשים שיעבדו איתה. העליתי את זה בפני הפסיכו' שלי (בהתחלה קראתי לה "דבורה" במקום בשם האמיתי שלה, כמו בבלוג, וזה הצחיק אותי), והיא אמרה שזה נשמע רעיון טוב וגם בר-ביצוע, ושיש אנשים שהם כמו חונכים של ילדים כאלה, ושאולי אני יכולה להיות אחת מהם, והאם אני רוצה בכלל? עניתי לה שאני מאוד רוצה, אם אקבל את ההדרכה המתאימה. הייתי מאוד רוצה לעזור לה, אני מאוד אוהבת אותה ויש לי יתרון שהוא זה שאני מכירה אותה כבר חצי שנה. אני שואפת לעבור למקום שירות אחר בשנה הבאה, ואם השעות שם יהיו מוקדמות יחסית, נגיד עד 16:00\16:30, אני חושבת שלגמרי יתאפשר לי להיות עם דבורה כמה פעמים בשבוע, בשעות האלה של אחרה"צ. היא גרה יחסית קרוב אליי, וזה גם טוב. אז החלטתי שבסוף השנה אדבר עם המנהלת של הגן, ובשנה הבאה אצור קשר עם מי שיעבוד איתה. אני מקווה שהם ישתפו פעולה.
♣ אני עוד חושבת לפעמים על ת'. חסרונה הפך לעובדה מוגמרת, כבר לא מדברים עליה, הגן פועל כסדרו, הילדים לא שואליה עליה, אולי כי הם רגילים שקורים מסביבם כל מיני דברים שהם לא מבינים. אבל אני יודעת היטב שהיא טבועה עמוק בלבבות שלי ושל המטפלות שהיו איתה בקשר צמוד. אני מקווה בכל מאודי שטוב לה, שהיא מוצאת את עצמה שם ומצליחה לשמוח. לפעמים אני רוצה להתפלל למישהו, למשהו, אבל השמים שחורים כל כך.
♣ בימים אלו אני רואה את העונה השלישית של "Two broke girls", ומתאפקת בטירוף לא לצפות ביותר מפרק אחד בכל פעם, כי זה כל כך כיף שחבל לי שייגמר. אני חולה על מקס! באמת. היא כזאת מקסימה ואדירה ומגניבה ומהממת, ולגמרי בא לי להיות היא. או לפחות שהיא תהיה חברה שלי. או לפחות שתהיה לי חברה כמוה.
♣ אגב אנשים שאני אוהבת: אני מתה על הרופאה שלי (לא רופאת המשפחה, אלא הרופאה של המחלה שלי. אני יודעת שכתבתי את זה כבר אלף פעם - אבל באמת אכתוב על המחלה בקרוב). היא אישה בשנות ה-60 לחייה, עדינה, לבבית, ומטופחת מאוד. ונוסף לכל, היא גם הגיסה של מי שהייתה המורה למתמטיקה שלי ביסודי. שזה די מגניב, כי התחלתי להיות מטופלת אצלה כשהייתי ביסודי. בכל מקרה, היא מתוקה אמיתית, ובכל פעם שאני באה אליה לביקורת היא אומרת לי כמה שאני יפה, ועדינה, ועוד כל מיני מחמאות שממש עושות לי נעים בפנים. אבל דבר אחד שהיא אמרה לי, לפני שנים, אני לעולם לא אשכח. איכשהו הגענו לדבר על צבע עורי האשכנזי והחיוור, שבעיקר גורם לי להיראות חולה גם כשאני לא (כשאני באמת חולה, אני חיוורת פי עשרים בערך) בתגובה לטענותיי היא אמרה שאני לא מבינה כלום ושאני צריכה לשמוח, כי יש לי לובן אריסטוקרטי. כן כן, "לובן אריסטוקרטי", אלו המילים המדויקות בהן היא השתמשה, והיא עדיין חוזרת על זה כל כמה פגישות (שנערכות בהפרש גדול אחת מהשנייה). תגידו לי, האם שמעתם בחייכם צירוף מילים כל כך מקסים? אני לא מאז אני מהלכת בעולם בתחושת גאווה על כך שיש לי לובן אריסטוקרטי. הו יה.
♣ שוב הגענו לזמן הזה בשנה (שהוא בעצם כל יום בשנה), שבו אני זקוקה להמלצות על ספרים. ספרים שקראתי לאחרונה (או לא לאחרונה) ואהבתי, ושאני מקווה שיתנו לכם כיוון בקשר לספרים הרצויים: "נו ואני", "קן הקוקייה", "גן נעמי", "לוליטה", "בדידותם של המספרים הראשוניים". אשמח גם למחזות מעניינים; אני אוהבת מאוד את פינטר ובקט, אבל פתוחה להכל. ואני אני כבר בשוונג, אז אני אשמח להמלצות על סדרות. אוהבת את: סקינס, עברייני על, סקראבס והסדרה החמודה שכתבתי עליה קודם. וממש בררנית בנושא. ובבקשה אל תמליצו לי על "שובר שורות". תודה לכם מקרב לב (ומראש!)
♣ יש לי באייפוד גרסה של השיר "Something's coming" מסיפור הפרברים, מתוך דיסק כלשהו של מחזות זמר. אין לי מושג מי המבצעת (שמתי לינק של ביצוע של ג'ודי גרלנד. זו לא הגרסה שיש לי אבל היא נפלאה). ובכל פעם שאני מגיעה אליו באייפוד, אני לגמרי נכנסת לדמות של מריה ולהלך-הרוח של השיר, ועושה ליפסינג עוצמתי למילים. חבל שזה בדרך כלל קורה כשאני הולכת ברחוב, ואז אני צריכה לעשות ליפסינג בלב ולהיות עוצמתית מבפנים
♣ שמתם לב לשינוי המרענן של תלתנים במקום כוכביות? מוצלח למדי, לא? לא?! (אלו היו 12 מילים של נזקקות לאישור)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
למרות שגם ככה אני כזאת. באמת, יש לי סיבות להאמין שאנחנו האחיות הכי אוהבות ודביקות שקיימות על כדור הארץ. אולי רק האחיות מארץ' מ"נשים קטנות" יכלו להתחרות בנו, אבל הן כבר מתו אז מוהאהאהא. בחופש הגדול לפני שעליתי לתיכון נסענו לארה"ב ואני וזכרת שממש רציתי לבקר בבית של הסופרת שהיה גם ההשראה לבית של משפ' מארץ', אבל זה לא היה קרוב בשיט למקומות שתכננו להיות בהם. אז באסה לי.
בתגובה לטענותיי היא אמרה שאני לא מבינה כלום ושאני צריכה לשמוח, כי יש לי לובן אריסטוקרטי. כן כן, "לובן אריסטוקרטי", אלו המילים המדויקות בהן היא השתמשה, והיא עדיין חוזרת על זה כל כמה פגישות (שנערכות בהפרש גדול אחת מהשנייה). תגידו לי, האם שמעתם בחייכם צירוף מילים כל כך מקסים? אני לא 
מאז אני מהלכת בעולם בתחושת גאווה על כך שיש לי לובן אריסטוקרטי. הו יה.
כינוי: