אני אוהבת את עצמי כשאני לובשת את התחתונים הכחולים עם הדובדבנים. אני מביטה במראה ורואה גוף בהיר ועירום ותחתונים כחולים עם דובדבנים. אני בכלל לא אוהבת לאכול דובדבנים, אבל כיף לי שהם נמצאים על התחתונים שלי. כשאני לובשת אותם, אני לא מרגישה שאני צריכה להכניס את הבטן או להשתזף (=להישרף) קצת; אני יכולה להיות בדיוק כמו שאני - יפה, צעירה, בהירה ובמידה ממוצעת. כן, התחתונים שלי עושים לי טוב. ובכלל לא משנה שאיש מלבדי לא מלטף את הדובדבנים האדומים שמודפסים עליהם, זה אפילו נחמד שיש לי דובדבנים פרטיים, לגמרי נחבאים, לגמרי שלי.
* חם. מאוד חם. אז אנחנו פחות יוצאים לחצר בגן, והרבה פעמים נשארים בתוך המבנה. באחד מהימים השבוע עשינו מסיבה עם שירים וריקודים וגם אביזרים מצחיקים כמו כובעים, שרשראות הוואי ומשקפיים צבעוניים, והיה פשוט נהדר לראות את הילדים מפזזים כשהם מקושטים ושמחים ככה. אה, והיו גם בועות סבון מהסוג הזה. תנו לי לפרוש בפניכם את דעתי על בועות סבון: בועות זה אחלה, סבון זה סבבה, השילוב ביניהם מדהים!!!!!!!!!! יואו, זה הדבר הכי כיף בעולם. הייתי יכולה להמשיך להפריח בועות סבון כל היום, אם לא היו לוקחים את זה ממני. זה פשוט גאוני.
* נסיעה שגרתית באוטובוס. אני מתיישבת לפני שתי נערות שמקשקשות בפרחית מצויה. אבל אז קורה הדבר המדהים הבא:
נערה א': יואו, תראי את הבחור הזה על האופנוע! נערה ב': מה איתו?
נערה א': הוא כל כך צנום, הוא נראה כמו ילד! הייתי בהלם. ממתי פרחות יודעות מה זה "צנום"? הערכתי את נערה א' לחמש שניות, ואז היא אמרה: "אוף, אני לא יכולה עם הוואטסאפ הזה... הוא מקליד או לא מקליד? אני לא מבינה!" החיים שבו להיות הגיוניים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: