בקצה השמים, כמו חלום.

לפעמים אני חושבת עליו.

על האדם שאוהב.

סדרת שאלות אינסופית נרקמת במוחי, ואני לא עונה עליהן אלא נותנת דרור לדמות שמולי להיות ערטילאית ומופלאה.
נגיד, איך הוא אוהב להירדם בלילה, ועל מה הוא חושב ברגע שהוא פוקח עיניים.

מה יכול לחייך אותו גם ביום הכי עצוב.

עם מי הוא הכי אוהב להתחבק.

באיזה מקצוע הוא היה הכי טוב בבית ספר, ואיזה מקצוע הוא הכי אהב ללמוד.

מה הוא קשקש במחברת כשהיה לו משעמם.

מי היה החבר הכי טוב שלו.

מה מנקה לו את הראש כשרועש מדי בפנים.

איזה שיר הוא הכי אוהב לשמוע כשהוא בוכה, ואיזה שיר הוא הכי אוהב לשמוע כשהוא שמח.

איזה בגדים הוא הכי אוהב ללבוש.

מה הדבר הכי יפה שאמרו לו.

איזה ספר הוא קרא כבר מיליון פעם.

איזה סרט לא נמחק לו מהראש.

באיזה מקום הוא הכי רוצה להיות בעולם.

איפה הוא רוצה למות.

מה הוא רוצה להיות כשהוא יהיה גדול.

מה הוא הכי אוהב לאכול.

כמה הוא אוהב את האחים שלו.

איזה מתקן הוא הכי אוהב בלונא פארק.

מי נותן לו השראה.

מה הכי מפחיד אותו.

האם הוא איבד מישהו.

איזה טעם של סטרפסילס הוא הכי אוהב.

כשניפגש, ארצה לדעת את כל התשובות. אבל כרגע יש לי רק את השאלות, וגם זה בסדר.