דבורה
אוהבת יותר מכל
את המיץ של הסלט.
היא משתוקקת לטעום אותו
לא
לא לטעום
לגמוע
להכיל בתוכה עד
קצה גבול היכולת
את המיץ החמוץ
המלוח
שלפעמים
קצת צובט לה את הלשון
אבל לה לא אכפת.
אפילו לא שבועיים עברו
מאז שהתראינו לאחרונה
וכבר אני נחמצת מגעגועים
משתוקקת לגמוע אותה
את הילדה היקרה הזו
(שלעיתים הייתה קצת שלי)
להכיל אותה בתוכי
עד אין קץ.
והיום הייתי
זוג מכנסיים
בעולם של חצאיות
ליטרלי
וזה גרם לי לחשוב
על בגדים שמגדירים אותנו
ועל איך חצאית צמודה
שכף יד שלמה מפרידה
בינה לבין הברך
נחשבת ליותר צנועה
מאשר המכנסיים הארוכים
שלבשתי
ומה זו צניעות בכלל.
ומי אני בתוך כל זה.
ומה דבורה עושה עכשיו
והאם מי שמסביבה טוב אליה
והלוואי שיהיה לה טוב בבי"ס
הלוואי הלוואי הלוואי
תפילה אילמת ליקום
ונשיקה על הלחי וחיבוק מוחץ ששואב את כל האוויר אבל לא אכפת לי.
מחר אני נוסעת להפוגה
מהחיים
לנוח קצת מהעבודה האינטנסיבית שעיצבה את השנה שלי
להירגע ולשוב
בכוחות מחודשים
להתחלה חדשה.
בהצלחה
לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: