לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בקצה השמים, כמו חלום.


בנימה של חיוך ודמעות.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2014

הנסיכה על העדשה (רק שלא באמת)


היום קרתה סיטואציה רומנטית להחריד בגן, במפגש הבוקר. אבל רומנטית חמודה כזאת, של ילדים.
השרמנטי (אהוב ליבי, באמת) והנסיכה (היא הבת היחידה בגן, מה שמכתיר אותה לנסיכה של הגן - יש לה אפילו תא שירותים פרטי משלה! לשון חוץ מזה שהיא קצת מזכירה לי את הנסיכה על העדשה, כי המון דברים קטנים מפריעים לה) ישבו זה לצד זה לפני שהתחיל המפגש, כשפתאום השרמנטי עשה חצי סיבוב לכיוונה. אמרתי לו להסתובב בחזרה ולהסתכל על טולה (שהעבירה את המפגש), ואז הוא אמר: "אבל... רק רציתי לחבק אותה!", וחיבק את הנסיכה. עכשיו, הנסיכה היא ילדה שלא אוהבת שנוגעים בה, בטח ובטח כשזה לא מיוזמתה; אם ילד קרוב אליה מדי, היא צועקת. אבל הפעם, בקטע מוזר ממש, היא נענתה לחיבוק! זה היה מקסים, כי היא אמרה: "גם אני רוצה לחבק אותך!", וחיבקה. איזה לושלושים! כולנו התמוגגנו (=נקרענו מצחוק), כשפתאום השרמנטי אמר לה: "הידיים שלך כל כך נעימות וחמימות, אני רוצה ללטף אותן!", וברור שהילדה התלהבה, ואז קטענו את זה לפני שזה יתפתח יותר מדי לשון
באמת שחולה עליהם, יואו. לא יודעת אם כתבתי פה שאני עובדת עם חלק מהילדים (חצי מהם, למען האמת) בצורה פרטנית, כמו כל הצוות החינוכי של הגן. אז היום היו לי ארבעה זמנים פרטניים כאלה (שתיים מהם עם אותו ילד - הנסיך האפריקאי שלי שאקרא לו כאן מוגלי, פשוט כי הוא כל היום מחפש לטפס ולקפוץ מדברים, ובקלות יכל להיוולד בג'ונגל), והם הלכו ממש טוב! היה לי גם זמן עם פיצקי (הילד הכי נמוך בגן מבחינת הרמה והתפקוד, והוא גם הכי קטן בגיל והכי פיצקולין), שבתחילתו הוא היה די עייף ולא מרוכז, אבל אז הוא נכנס לזה וממש שמחתי. היה לי ממש כיף לחזור אחרי החופש. טולה (הגננת, למי שלא עוקב) מהממת יותר מיום ליום ואני גם נורא מעריכה אותה מהבחינה המקצועית, שזה כיף.
 

בבניין שלי, ממש מתחתינו, גרה משפחה חמודה. המשפחה עצמה הייתה יכולה להיות נורא לא מעניינת אלמלא אב המשפחה, שהוא חתיך, צעיר, חמוד, ספורטיבי וwhat not. די דלוקה עליו (קשות) כבר מאז שהם גרים פה (כמה שנים טובות). חשבתי על זה רבות (כהרגלי), והבנתי שאני רוצה אותו לא כי הוא ממש יפה או משהו (הוא לא), אלא בעיקר כי הוא אבא. וזה לא קשור לדאדי אישיוז, כי אין לי, אלא שאני תופסת אבות כגברים מיושבים, אחראיים וחכמים. וכמובן - הם דוגמה נוספת לאנשים שאף פעם לא יהיו שלי (כי הרי למה שאי פעם אמשך למישהו שאשכרה יכול להיות איתי, ראו ערך גייז). קיצר, הנה מילון מזורז לדברים שאני אומרת בשיחותינו הקצרות:

"היי" - "ראר"

"מה קורה?" - "למה אתה חתיך?"
"בסדר" - "תעשה אותי"

"צריך עזרה?" (בהתייחס לעגלת התינוק שהוא סוחב) - "צריך עזרה להגיע לפורקן מיני? כי אני ממש פה, קומה מעל"

פתאום חשבתי על זה שממש בא לי מישהו, אבל לכתוב את זה פה עלול לגרור תגובות של גברים מתוסכלים מינית ואין לי כוח (איזה מביך אם אחרי שכתבתי את זה - אף אחד לא יכתוב לי. אז תכתבו או אל תכתבו, מה שבא לכם)

 

האמת שאני לא אוהבת ציפורים, אבל כן את השיר הזה. אני צריכה שירים חדשים.

נכתב על ידי , 28/9/2014 22:53  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בת: 30

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למקום לדאגה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מקום לדאגה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)