בקצה השמים, כמו חלום.

הייתי יומיים בפסטיבל הסרטים בחיפה, היה מדהים מאוד מאוד משתי סיבות מרכזיות:
1. בחירות הסרטים שלנו היו ממש מוצלחות.
2. היה לי ממש כיף עם אמא שלי.

צפינו בשלושה סרטים: "התנהגות" (קובה), "Men, women and children" (ארה"ב) ו-"לחיים!" (גרמניה). אמא ואני הסכמנו שהסרט הקובני היה הטוב מכולם. מעניין, נוגע ואמיתי. זה שהוא מתרחש בקובה רק הוסיף לעניין - סגנון החיים שתואר שם היה רחוק מאוד ממה שאני מכירה. זה היה פשוט נהדר. אחר כך הלכנו לאכול בבית קפה מקסים כזה שהיה לי שובר מתנה אליו, והיה נעים וטעים. אחרי כן נסענו לצימר "סבא וסבתא", נחנו קצת ובילינו איתם, ובערב חזרנו לראות את הסרט השני. ציפינו למשהו מאוד אמריקאי וקיטשי, אבל הסרט היה דווקא מאוד מעמיק. נכון שהנושא לא היה מקורי במיוחד (האינטרנט והשפעותיו ההרסניות), אבל הסרט לא הדרדר לבנאליות והצליח לשמור על מידה סבירה של אמינות. הוא יתחיל להציג באקרנים בסוף דצמבר, ואני ממש ממש ממליצה ללכת אליו. גם על הסרט הקובני אני ממש ממליצה, אבל קשה לי להאמין שהוא יגיע לארץ. אולי לסינמטקים, בעצם. אחר כך הסתובבנו קצת בדוכנים והיה צפוף בצורה מחרידה, אז די מהר נמלטנו משם. הקשבנו קצת לשני בחורים שניגנו על תוף מיוחד כזה שקצת נראה כמו מחבת ענקית, לא יודעת איך קוראים לו אבל המוזיקה שלו ממש יפה. אמא נתנה להם כסף ואז חזרנו לסבא וסבתא. היה נחמד אצלם בסך הכל, למרות שסבתא שלי הייתה די מעיקה - בגלל רצונה הטוב לפנק אותנו ולדאוג לנו. אז זה היה די מעיק. היא גם מדברת כל כך הרבהההה וזה מתיש. אבל לא נורא.
למחרת הלכנו עם סבא לבריכה של הטכניון והיה ממש נחמד, וכשסיימנו הלכנו לסרט האחרון. גם הוא היה ממש טוב, לא ברמה של השניים הקודמים אבל ממש טוב. בנוסף, השחקן הראשי היה יפה-תואר וחתיך (שזה שני דברים מאוד שונים, ועקב היותו בן-זונה-מזליסט היו לו את שניהם), וברור שהתאהבתי בו לחלוטין. שזה די מוזר, כי בד"כ אני לא נמשכת לבלונדיניים, אבל בזמן האחרון אני כן. הדמות שהוא שיחק בסרט יצרה קשר מסוים עם זמרת קברט מבוגרת, ואותו שחקן שיחק גם את האהוב שלה, כשהם היו צעירים. הוא שיחק ממש טוב, את שתי הדמויות, שהיו מאוד שונות זו מזו. קיצר, נמסתי.
 

*שומעות את השיר הזה בארומה*
אמא: היי, זה שיר יפה!

אני: הוא באמת יפה, אני אוהבת אותו. הוא של להקה שקוראים לה "בל אנד סבסטיאן".

אמא: אני אכתוב את זה. *כותבת* איך קוראים להם?
אני: "בל אנד סבסטיאן".
אמא: גיל ומי?
אני: "ב-ל אנד -ס-ב-ס-ט-י-א-ן".
אמא: אה.
וגם, הקטע המצחיק הזה שאנחנו מקשיבות לשירים עבריים באוטו, ואני חוזרת בשבילה על המילים כי היא לא מבינה מה הם שרים.  העיקר שעד לפני לא הרבה זמן היא עבדה בחברה למכשירי שמיעה.
 

כשחזרנו מחיפה אתמול אחרה"צ, לא היה לי כוח לכלום וחרפתי כמה שעות. אחרי שהתעוררתי נזכרתי שקבעתי עם חברה טובה שביום ראשון נכנסת למסגרת מסוימת אז זה המפגש האחרון שלנו לפני זה. התלבטנו מה לעשות והחלטנו לצאת לבר שהיא הכירה אבל אני לא. לא הכי התחשק לי אבל זרמתי, ובסוף היה ממש כיף. גיליתי שמרדסו זו בירה טעימה, ונזכרתי שטובי זה מהמם. מה שהיה פחות כיף זה שכולם שם היו ממש צעירים (איזור 19-21). קצת מתנשא להגיד את זה כי גם אני שייכת לקבוצת הגילאים הזו, אבל אני מעדיפה בברים שיש סביבי אנשים קצת יותר מבוגרים. הלכתי לישון מאוחר, שמחה וטובת לבב. כשהתעוררתי בצהריים לא הרגשתי ממש טוב, אבל אחרי שאכלתי קצת זה עבר.

בסך הכל, החופשה השנייה של סוכות (כי בחול המועד עבדתי) הייתה ממש מוצלחת  וכמובן שכיף לי לחזור לגן ואני מתגעגעת לילדים. ביום רביעי אני כנראה אסע לבקר את דבורה, שזה אישיו בפני עצמו, גם יצא לי לדבר על זה עם אמא, אבל אני מנסה לא לחפור בזה יותר מדי.

אה, ועוד מעט אני הולכת להופעת ג'אז. לבדי, אבל לא אכפת לי. כבר הלכתי להופעה מהסוג הזה לבד, והיה לי ממש כיף. זה שאין לי עם מי ללכת, לא אומר שאני צריכה לוותר על משהו שגורם לי הנאה.
כן, החיים שלי טובים.

שיר ממש כייפי שהכרתי דרך רדיו פרדייז. מתה על התחנה הזו וגם הורדתי את האפליקציה שלה. פשוט יש שם מוזיקה ממש טובה.