- אחד מהלהיטים בגן (שימו לב שהלכתי על השורה השנייה ולא על "קיפוד על הזקן" המיינסטרימית ), למרות שההתלהבות ממנו מעט שכחה כבר. מה שהכי מדהים ומקסים הוא חיקוי התנועות של מוגלי בשיר הזה - שזה ממש לא דבר מובן מאליו בשבילו. היום נערכה ישיבת צוות עליו עם מנתחת ההתנהגות ביחד עם נשות הצוות שעובדות איתו (כולל אני), והגענו למסקנה שמוגלי עשה מתחילת השנה קפיצה רצינית ואדירה, בעיקר בתחום התקשורתי שכולל ביצוע הוראות פשוטות וחיקוי, ושהרבה מהמטרות שלו אפשר למחוק ולהחליף באחרות. אחת העובדות אמרה שהיא חושבת שהרבה מהקרדיט מגיע לי, בגלל שכמעט כל יום יש לי איתו למידה, לפעמים אפילו פעמיים ביום, ושזה ממש עוזר לו. מנחת ההתנהגות הסכימה ואמרה שהאינטנסיביות בעבודה איתו חשובה מאוד. וגם הוסיפה שבשנה שעברה עבדה איתו מישהי שבאמצע השנה עזבה לחופשת לידה, מה שגרם לעבודה איתו להתמעט ולהפוך להרבה פחות סדירה, וכנראה שזה מה שגרם לעיכוב בהשגת המטרות שלו. ובאמת, אני זו שנמצאת הכי הרבה שעות בגן, ועובדת איתו הכי הרבה. נעים לקבל הערכה על העבודה שלי, וגם כיף לראות כמה הילד החכם והמקסים הזה מתקדם. אני אוהבת אותו מאוד, ואני מנסה לעבוד איתו גם כשאנחנו לא בלמידה מוגדרת, הוא פשוט ילד מתוק, וחכם כל כך - פשוט הוא לא מוציא את זה החוצה. אבל ברור שיש לו המון דברים בראש.
- אחליף את הכינוי של השרמנטי לקסם, כי שרמנטי נשמע גברי ומבוגר מדי, והוא באמת פשוט קסם. אז בכל פעם שקסם, שהוא אהוב ליבי, מתעצבן על משהו, יוצאות לו מהפה הפנינים הכי מצחיקות שיש. ולראיה:
*קסם וילד נוסף נמצאים ביחד על המתקן, והשרמנטי מת שהילד השני יעוף משם*
קסם: זוז מפה! זה מעשה מאוד חמור! וגם: *מתיישבים לארוחת ארבע. קסם כמעט ומתיישב, אבל אז מזכירים לו לשטוף ידיים*
קסם: לא רוצה! זה עבר כל גבול! * או כשמבקשים ממנו לסדר את הצעצועים, משהו שהוא שונא, והוא מתחיל להציב תנאים: "אני אחזיר רק את הדלי הזה, וזהו!", "אני ארים רק מכונית אחת! די!" והכי קורע שכשהוא כועס הקול שלו נעשה דקיק יותר, והוא מדבר עם האצבע המורה. אבל הוא תמיד מדבר עם האצבע המורה.
- ניהלתי היום שיחה מעמיקה עם י'. י' הוא בן 4, והוא הילד הכי 'נורמטיבי' בגן, בתפקוד הכי גבוה; ממבט חיצוני, בכלל לא רואים שהוא אוטיסט. בנו לו כבר בשנה שעברה תוכנית שילוב בגן רגיל (כלומר, הגיע לגן רגיל כמה פעמים בשבוע, למס' שעות בכל פעם ביחד עם מישהי מהצוות שלנו), ועוד מעט התוכנית תתחדש והוא יחזור לשם. השיחה הלכה בערך כך (אחרי קיצור ותימצות, כמובן):
י': את יודעת שגן חצב (שם בדוי) הוא הכי רחוק בעולם? אני: באמת? י': כן! אני: אז לוקח לך הרבה זמן להגיע לשם?
י': כן, הדרך לשם ממממממש ארוכה. אני: וזה כיף שהיא ארוכה? י': כן! כי אבא לוקח אותי על האופניים שלו וזה הכי כיף. אני: איזה מגניב! י': את צריכה לבוא איתי לשם. זה מאוד כיף, יש שם המון ילדים! () אני: מתוק, אני לא יכולה לבוא איתך לגן חצב. י': למה לא? אני: אמ... י': יש לך אוטו?
אני: לא. י': יש לך אוטובוס? אני: אני יכולה לנסוע באוטובוס, כן. י': אז תסעי באוטובוס, ותגידי לנהג שגן חצב הוא הכי רחוק בעולם. ואז הוא ייקח אותך. קצת מאוהבת.
- ככל שהזמן עובר, אני רואה יותר ויותר איך מאחורי כל הבעיות של א', הדווקאיות וההתנגדות האינסופית, הוא פשוט ילד מקסים, חכם ואוהב. אני מנסה להראות לו את זה כמה שיותר, בין אם זה בחיבוקים ובין אם זה במילים. אחרי שהוא עושה משהו לא במקום כמו להפיל או לזרוק חפץ, הוא לפעמים אומר/שואל: "אני ילד רע", ואני תמיד מתעקשת ועונה לו: "ממש לא! אתה ילד נהדר", גם אם הוא הכי עולה לי על העצבים באותו רגע. כנ"ל כשהוא אומר "אני עושה בעיות/בלגן", אני עונה לו ב"מה פתאום, אתה מקסים" (: היום הוא אמר שהסל של הבובות סדוק, והייתי בהלם שהוא מכיר את המילה הזאת בכלל. הוא מקסים, אני מקווה שנצליח לעזור לו עם בעיות ההתנהגות שלו.
מה שנעים לי באוזניים כרגע. מחר נוסעת לבקר את דבורה בבי"ס שלה, מתרגשת וחוששת גם יחד. בעיקר מנסה לקוות לטוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
), למרות שההתלהבות ממנו מעט שכחה כבר. מה שהכי מדהים ומקסים הוא חיקוי התנועות של מוגלי בשיר הזה - שזה ממש לא דבר מובן מאליו בשבילו. היום נערכה ישיבת צוות עליו עם מנתחת ההתנהגות ביחד עם נשות הצוות שעובדות איתו (כולל אני), והגענו למסקנה שמוגלי עשה מתחילת השנה קפיצה רצינית ואדירה, בעיקר בתחום התקשורתי שכולל ביצוע הוראות פשוטות וחיקוי, ושהרבה מהמטרות שלו אפשר למחוק ולהחליף באחרות. אחת העובדות אמרה שהיא חושבת שהרבה מהקרדיט מגיע לי, בגלל שכמעט כל יום יש לי איתו למידה, לפעמים אפילו פעמיים ביום, ושזה ממש עוזר לו. מנחת ההתנהגות הסכימה ואמרה שהאינטנסיביות בעבודה איתו חשובה מאוד. וגם הוסיפה שבשנה שעברה עבדה איתו מישהי שבאמצע השנה עזבה לחופשת לידה, מה שגרם לעבודה איתו להתמעט ולהפוך להרבה פחות סדירה, וכנראה שזה מה שגרם לעיכוב בהשגת המטרות שלו. ובאמת, אני זו שנמצאת הכי הרבה שעות בגן, ועובדת איתו הכי הרבה. נעים לקבל הערכה על העבודה שלי, וגם כיף לראות כמה הילד החכם והמקסים הזה מתקדם. אני אוהבת אותו מאוד, ואני מנסה לעבוד איתו גם כשאנחנו לא בלמידה מוגדרת, הוא פשוט ילד מתוק, וחכם כל כך - פשוט הוא לא מוציא את זה החוצה. אבל ברור שיש לו המון דברים בראש.
)
כינוי: