לפעמים הייתי רוצה להיות כמו האנשים שאוהבים חורף. נגיד אמא שלי, שצוהלת משמחה כמו ילדה בכל פעם שיורד גשם או שקר, ואילו אני רק רוצה לסגור את כל הפתחים ולהתחפר עמוק יותר בתוכי. זה פשוט ש... כשיש עננים בחוץ, אני מרגישה כאילו הם נכנסים לי לנשמה וצובעים אותה באפור כהה. אתמול הלכתי עם אמא לסרט "וויפלאש". רצינו לראות אותו בפסטיבל חיפה אבל לא יצא. היה קשה, קשה מדי ואכזרי מדי. הרגשתי כאילו ראיתי את הצד המכוער של המוסיקה, היצירתיות, הפרפקציוניזם, היחסים המאזוכיסטיים עם הכלי. טיפות הדם שניתזו על התופים... זה היה נורא. אבל המוסיקה. הו, המוסיקה... מוסיקת ג'אז מדהימה, שנוגנה על ידי נגנים מופלאים. התמוגגתי מכל שנייה, וגם אמא, מה שהפתיע אותי לטובה כי היא לא ממש אוהבת ג'אז.
בגן קסום כרגיל. הילדים ממשיכים להמיס את ליבי וזה מרגיש נהדר. היום טולה עשתה מפגש קצר באמצע היום ואמרה לכל ילד עם מי הוא הולך לשחק (אלו הלמידות). אותי היא ציוותה עם מוגלי, ופתאום י' אמר: "טולה, את יודעת שמעולם לא שיחקתי עם מ"ל!", וברור שישר אחרי זה גם קסם קפץ: "גם אני מעולם לא שיחקתי איתה! ואני מאוד רוצה". זה חימם לי נורא את הלב אבל גם תסכל מעט, כי ברור שאין איך להסביר להם שהילדים מחולקים לנשות צוות ואני עובדת רק עם מוגלי, פיצקי, הנסיכה ו-א'... בסוף היום טולה סיפרה לילדים מי שבנוסף למי שבד"כ עובדת ביום שישי (הגננת השנייה וסייעת), עוד מישהי מהצוות תגיע. ישר קסם שאל אותי: "מ"ל, אולי גם את תגיעי מחר?". אמרתי לו שלא, ואז הוא אמר: "אז אני רוצה מחר... אמ, ביום ראשון... לשחק איתך". וליטף לי את הברך. באמת שהוא היצור הכי מהמם בחיים.
אגב א', ממש קשה איתו. כאילו, תמיד, אבל בימים האחרונים יותר. בימי רביעי אני מגיעה מוקדם, וכשהוא הגיע הוא לא הסכים להיכנס לגן, ובכה וצרח... וככה זה נמשך לכל אורך היום. היו הפוגות בהן הוא היה רגוע יותר, אבל באופן כללי הוא היה מאוד אנטי הכל. ואנחנו מאוד רוצים לעזור לו, אבל זה קשה כשהוא נהיה אלים כל כך... טולה חוטפת ממנו על ימין ועל שמאל, השבוע הוא גם נשך אותה וקרע את הצמיד שהיא ענדה. אני איכשהו מצליחה להתחמק מדברים שהן לא שריטות קלות, אבל זה ממש לא קל. גם כי קשה לדעת מתי הוא יתהפך עלייך ויעיף לך כאפה. אבל אני כן מצליחה להתחבר אליו (שזה משהו שממש חששתי ממנו בהתחלה-שלא אצליח); הוא חכם, ורגיש, ומאוד צמא לאהבה, והיו לנו לאחרונה כמה זמני "בונדינג" כאלה שתרמו לקשר שלנו. כשאני באה לגן, הוא קורא בשם שלי בשמחה וזה משמח אותי. אני באמת מקווה שנצליח לעזור לו, כי יש לו כל כך הרבה יכולות.
ומוגלי. אוח, הילד המדהים הזה. לפני כמה ימים סיפרתי למנתחת ההתנהגות שכשהיינו בחצר, ישבתי על הארץ והוא אמר לי "קום!", וכשקמתי, אמר לי "בוא" כדי לקחת אותי לאנשהו. למה זה כ"כ משמח? קודם כל, כי הוא לא מדבר, ויודע להגיד רק מילים בודדות. וגם כשהוא מדבר, זה נעשה בצורה של חיקוי מבוגר. מה שעוד יותר טוב זה שככה אנחנו יכולים להיות בטוחים שהוא מבין את משמעות ההוראות האלו ויודע להשתמש בהן בצורה שקשורה לסיטואציה. וזה מדהים... אחרי שסיפרתי לה, היא אמרה לי: "מ"ל, ברור לך שזה הכל את, נכון?", הרגשתי שאני מסמיקה וניסיתי להסיט את תשומת הלב ממני אל מוגלי. אני מאוד מודעת למשמעות שלי עבורו ולתרומה שלי לתהליך שלו, אבל כשאומרים לי את זה בצורה כ"כ ישירה זה מביך אותי. כמו שהיום, אחת העובדות אמרה לעובדת אחרת בנוכחותי שאני עוד אגיע רחוק, והשנייה הסכימה איתה, וזה היה נחמד אבל... לא יודעת, נו.
בואו נדבר שנייה על קסם (כאילו שזה לא מה שאני עושה בכל הפוסטים האחרונים). הוא פשוט ילד כל כך מתוק, חכם ומצחיק שלפעמים קשה לי להכיל את זה... נגיד:
(זמן ארוחת ארבע. אוכלים כריכים עם ממרחים שונים)
קסם: את אוהבת לאכול כריך עם חלבה?
אני: לא ממש.
י': אני אוהב חלבה! קסם: (אחרי מחשבה קצרה) ואני אוהב את חווה אלברשטיין.
(אסוציאציה קורעת, לא? )
אחת מעובדות הגן: איזה יופי. איזה שיר שלה לדוגמה אתה אוהב? קסם: (אחרי מחשבה) אני אוהב את השיר "ימים רבים עברו מאז".
(מה?)
וגם, היה קטע בחצר שהוא פתאום בא ואמר לי "אינני ראוי". ואני כזה, מה? והוא אמר שוב, "אינני ראוי". אחרי שנחנקתי מצחוק שאלתי אותו מה זה ראוי, והוא אמר: "ראוי זה מישהו שמצביע על הלגו שלו", ברצינות גמורה. שאלתי אותו אם אני ראויה, והוא אמר שלא. באסה לי. הקטע הוא שאחרי כמה ימים, הקראתי לו את הסיפור "הברווזון המכוער" מתוך ספר עם המון אגדות שיש לנו בגן (הוא מת על הסיפור הזה וכל הזמן מבקש אותו), ופתאום קלטתי את השורה "אינני ראוי" - כשהברווזון רואה את הברבורים היפהפיים והם אומרים לו להצטרף אליהם, והוא אומר להם שהוא שונה מהם ולכן לא לא ראוי לשחות איתם.
(זה עוד קטע אצלו, לפעמים הוא משתמש במילים שהוא קולט וממציא להן משמעויות חדשות, והמצחיק הוא שהילדים הכי זורמים איתו. לדוגמה: קסם: י', בנק זה מגלשה.
י': טוב, אז בוא נלך לבנק! )
קסם גם חולה על האטלס שיש לנו בגן, ובמיוחד על רשימת הארצות שמופיעה בסופו. עד לא מזמן הוא כל הזמן ביקש מאיתנו להקריא לו את השמות של המדינות, כי הוא ממש אוהב את המילים המוזרות והזרות האלה. כך, לאט לאט, התגבשה רשימת הארצות המועדפות שלו. ולהלן: יפן, קניה, אלג'יריה, והכוכבת: טורקמניסטן, לא עלינו הוא גם ממש אוהב להרכיב מעין "מיקרופון" מצינורות פלסטיק, ואז לשיר. הלהיט החדש הוא שירים על המדינות, שלרוב מכילות מילים אקראיות ביותר, לפעמים זה נשמע כמו זרם תודעה וזה הכי מצחיק בעולם בערך. לדוגמה, יפן: "זה שיר על יפןןןןן
ביפן לא יודעים לעשות דברים בזמןןןןן הם לא מצליחיםםםםם
לעשות כל מיני דבריםםםם"
באחד הימים קסם אמר שהוא רוצה לשיר לי שיר על יפן. הסכמתי. ואז הדבר הזה קרה:
"בואי הנה, בואי לכאן
אני שולח לך צלילי מכוון...
מיפן!
אחרי שנים של חוסר וודאות!"
ילד שאוהב מוסיקה איכותית, כבר אמרנו?
באיזשהו קטע החברה הכי טובה שלי התגייסה ומשרתת בבסיס סגור. לא מתה על זה בכלל. וחברה טובה אחרת שלי, שהשתחררה זה מכבר, התחילה תוכנית מסוימת שבה היא גם חוזרת רק בסופ"שים. מבאס... לפחות י' השתחרר ואנחנו נפגשים יותר. אבל עדיין לפעמים, כמו הערב, לבד לי. ואני רואה טלוויזיה ומקשיבה למוסיקה וכותבת פוסט וקוראת ספר, ועדיין משהו בפנים לא רגוע. כאילו חסר. ובא לי לכתוב. כאילו, יותר מפוסט. משהו יצירתי... כמו סיפור. או שירים. ליותר מזה אני לא מצפה. אולי הסופ"ש תנוח עליי הרוח, ביחד עם החורף הזה שמתחולל בחוץ. ומחר פסיכו'. מקווה שהיא תסדר לי קצת את הראש, למרות שאני לא מאמינה שזה יקרה. אבל גם זה בסדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
)
ילד שאוהב מוסיקה איכותית, כבר אמרנו?
כינוי: