בסופ"ש נפגשתי עם החברה-הכי-טובה, היה כיף וארוך באופן יוצא דופן ונהדר, אני פשוט כ"כ אוהבת אותה ועושה לי כ"כ טוב להיות איתה. נפרדנו כמעט בדמעות כי היא סוגרת שבת. למחרת היא סימסה לי שיש מצב שהיא סוגרת 21. זה די נוראי כי זה אומר שנתראה רק אחרי שאחזור מחו"ל, בעוד יותר מחודש... הלוואי שזה לא יקרה. גם את ד' פגשתי, שהיא חברה קרובה ואהובה. הכי אני אוהבת לשבת על הספה בבית שלה עם הכריות הנעימות, ללטף את הכלבה שלה (שבקטע מוזר ממש אוהבת אותי, וכלבים בד"כ לא אוהבים אותי - היא תמיד ממש שמחה כשאני באה, יושבת עליי, וכשאני מדברת מביטה בי בסקרנות. כשד' מדברת, היא כבר לא מתעניינת ) ולספר לה דברים מהחיים שלי, וגם להקשיב לה. היא מיוחדת מאוד. נפגשתי גם עם י', היה כייפי כתמיד. הוא יוצא עם בחור חדש שעושה ממש טוב ללב שלו, וגם התחיל עבודה חדשה שכצפוי הוא משתלט עליה בקלות, ונראה שדברים מתחילים להסתדר לו. זה משמח אותי ברמה אחרת. הוא כ"כ יקר לי, אני רק רוצה שיהיה לו טוב.
חולמת הרבה על נ' לאחרונה (איזה ישן זה...), בעיקר חלומות על סיטואציות מביכות כאלה שבהן אנחנו נפגשים (במקרה או שחצי-במקרה), מתחבקים (קצת או הרבה) ומחליפים כמה מילים. מוזר. אני לא מתגעגעת אליו, אבל אי אפשר להתכחש לזה שבמשך תקופה ארוכה הוא היווה חלק מאוד גדול בחיים שלי.
קסם כל הזמן מצטט פרסומות, זה קצת קורע. היום שיחקנו במשהו ליד השולחן, ופתאום הוא כזה "תמיד כדאי לעצור - בצומת ספרים", בקול הנמוך והרציני הזה שלו. התפוצצתי מצחוק, כמובן. לפעמים הוא בא ונשען עליי/מתרפק עליי כזה, ואז אני מחבקת אותו, וזה כיף במיוחד כי הוא ילד שבכלל לא מת על חיבוקים ועל מגע, ומסכים להם בעירבון מוגבל מאוד. אבל לפעמים כואב לי, כי כשהוא כועס (ב-99% - כשבוחרים לעשות משהו שהוא לא רוצה/כשהוא צריך לעשות משהו שהוא לא רוצה) הוא נשכב על הרצפה ודופק בה קצת את הראש, ואז אני אומרת לו באסרטיביות שסתם יכאב לו הראש אחר כך, למרות שמה שאני באמת רוצה זה לחבק אותו חזק ולעצור אותו - אבל זה לא מה שנכון בשבילו. הנסיכה מהממת. היום היא עזרה למישהי מהצוות להכין כוסות תה, ובאה לכל מבוגר ושאלה אותו: "כמה סוכר אתה רוצה"? בארוחות הבוקר מתנהלת בד"כ, באיזשהו שלב, השיחה הבא:
הנסיכה: י', אפשר מהקרומצץ (=קורנפלקס) שלך? אני: אבל צ'וצ'ה, יש לך כבר המון אוכל בצלחת. הנסיכה: כן, אבל אין לי קרומצץ. תכלס. התחלנו לעבוד עם מוגלי עם פקס (PECS), שזו אחת מדרכי התקשורת החלופיות, וברור שהוא למד את זה ממש מהר והשתלט על זה בקלות רבה. אז בארוחות, הוא תמיד נותן לי את התמונה של המים ומבקש "מים" או "תות" (לשתות). והיום, הוא נתן לי את התמונה ואמר: "תות מים?". זה אולי נשמע כמו דבר של מה בכך, אבל הוא אף פעם לא מחבר שתי מילים בצורה שהיא לא חיקוי, וזה היה מדהים. אמרתי את זה לקלינאית והיא הייתה שותפה להתפעלותי.
עקרו לי היום שן בינה שהייתה כלואה וגרמה לי לדלקות חניכיים, היה קשה וכואב ואפילו בכיתי. והאיזור עדיין מדמם (חמש שעות אחרי), אז ברור שההורים הלחוצים שלי ישר לקחו אותי שוב לרופא שנתן לי עוד פדים ואמר לא לדאוג.
אני מרגישה עייפה ומותשת, לא יודעת אפילו למה. נכון שהיום היה יום קשה מתמיד בגן (בגלל חוסר בצוות), אבל התמודדתי ממש אחלה. מהשיחה עם הפסיכו' בשישי האחרון יצאתי כרגיל עם מחשבות ותובנות; יש לי עוד דרך לעשות, אבל לפחות היא קצת יותר ברורה לי. לפעמים הייתי רוצה לצאת מהגוף ומהנפש שלי, לתקן במהירות את כל מה שעקום, פגום או מאחר, ואז לחזור ולחיות את חיי בצורה שתיטיב איתי הרבה יותר. חבל שזה לא יכול להיות ככה במציאות.
אה, וקניתי כרטיס לפסטיבל תיאטרון קצר בצוותא במוצ"ש הקרוב. מי יודע, אולי אם תבואו אז נשב אחד ליד השני ולא נדע את זה לעולם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
) ולספר לה דברים מהחיים שלי, וגם להקשיב לה. היא מיוחדת מאוד.
כינוי: