בקצה השמים, כמו חלום.

השבוע היה שבוע טוב. בין היתר כי הוא היה מלא במפגשים חברתיים שעשו לי טוב, אבל הוא לא היה גדוש מדי בהם.

בתחילת השבוע פגשתי את י' ואת בן זוגו הבריטי. די חששתי לפני זה, כי נכון שאני מאוד אוהבת להיפגש עם י', אבל מעולם לא פגשתי את החבר שלו, ולא ידעתי איך תעבוד הדינמיקה הזו בין שלושתינו. להפתעתי ולשמחתי - היה ממש כיף. החבר של י' התגלה כמקסים, אם כי מאוד שונה ממנו - די ביישן, מופנם, אבל חכם, מצחיק ונחמד. הפגישה מאוד זרמה וישבנו כמעט שעתיים ביחד. במיוחד נהניתי לראות את שניהם ביחד. ברור למי שמסתכל מהצד שהם מאוד אוהבים אחד את השני, וזה מקסים. מה שמעיב על זה הוא העובדה שהוא חוזר לאנגליה בקרוב...

יום לאחר מכן פגשתי את הנהדרת, שהיא חברה שהייתה איתי בצבא. שתינו השתחררנו כמעט באותו יום (רק שהיא אחרי שלוש שנים בצבא ואני, אממ, לא), ושמרנו על קשר טוב לתקופה מסוימת, אבל בשלב מסוים הקשר ניתק. לאחרונה חשבתי על זה שאני מתגעגעת אליה, ושלחתי לה הודעה והתחלנו לדבר, וזה היה נהדר, והשבוע גם נפגשנו. גם לפני הפגישה הזו חששתי, כי לא ראיתי אותה יותר מחצי שנה ואיך יהיה וכל זה. אבל גם כאן שמחתי לגלות שהכימיה בינינו נותרה בעינה, ולא הרגשנו כלל איך הזמן עובר. זה היה כ"כ כיף. היא בחורה מקסימה, מאוד פמיניסטית ואדירה באופן כללי, היא לא עובדת כרגע אבל ממלאת את עצמה במיליוני עיסוקים אחרים ומגניבים כמוה, יש לה שאיפות מדהימות וחלומות גדולים מהחיים. מחכה כבר לראות אותה שוב.

ביום שאחרי זה, השתתפתי בחזרה להפקה שהצטרפתי אליה, של קבוצת תיאטרון קטנה וחובבנית. אני מכירה את כל המשתתפים כבר כמה שנים, וגם את הבמאי. לא התעסקתי בתיאטרון מאז שסיימתי ללמוד בתיכון (לפני שנתיים וחצי, וואו), אבל החזרה לעיסוק בדמויות-עיבוד-רצונות-עלילה-פיזיות הייתה טבעית וכייפית. אני לא בטוחה כמה הצגה הזו תצא לפועל בסוף, בעיקר בגלל בעיות תקציב, למרות שמר במאי אמביציוזי מאוד, אבל לא ממש אכפת לי, כי אני נהנית, וזה מה שחשוב, לא? את מר במאי די לא סבלתי כשרק הכרנו, אבל התברר שהוא אחלה של בחור. הוא מאוד יצירתי ומעמיק, וכיף לדבר איתו. אולי ניפגש היום.

ביום חמישי הייתה אזכרה לאמא של ד', שנפטרה לפני כשנה. כש-ד' ואני דיברנו לאחרונה, לפני כמה שבועות, היא אמרה שבקרוב תהיה האזכרה, ואני ביקשתי שתעדכן אותי בזמן המדויק, כי אני רוצה לבוא, והיא הסכימה. ובסוף היא שלחה לי הודעה רק בלילה שלפניה (ואני ראיתי את ההודעה רק בבוקר), וזו הייתה התראה קצרה מדי, ולא יכולה להיעדר מהגן. זה גורם לי לחשוב שאולי היא לא רצתה שאבוא והודיעה לי בכוונה רק כדי לצאת מידי חובה, למרות שזה לא נראה לי ממש הגיוני. יכול להיות גם שהיא פשוט הייתה מאוד עסוקה ובמצב נפשי לא משהו, והדבר פרח מזכרונה. בכל מקרה, אני מעדיפה לא להניח הנחות שאולי רחוקות מהמציאות לפני שאדבר איתה. מקווה שייצא לי לראות אותה בסוף השבוע, כי במהלך השבוע היא לא נמצאת בבית.

השבוע גיליתי שאוקטובר היה חודש המודעות לתקשורת תומכת וחלופית (תת"ח). בקצרה, מדובר באוסף של כלים שמאפשר לאלה שאינם מסוגלים לדבר/מדברים באופן מוגבל, להביע את רצונותיהם בפני הסביבה. בגן משתמשים בזה חלק מהילדים - האפרוח, למשל, משתמש באייפד שעליו מותקנת אפליקציית תקשורת. אמרו לי שבשנה שעברה, כשהוא הגיע לגן, היו לו פחות מ-10 מילים באוצר המילים שלו. ועכשיו הוא מדבר - ממש מדבר, נכון שלא תמיד בצורה הנכונה, אבל אשכרה מדבר, והרבה מזה הודות לאייפד. הוא עדיין משתמש בו, בעיקר כדי לקבל רעיונות למה להגיד. מוגלי משתמש בPECS (Pictures exchange communication system), שזו מערכת של סמלים שפיתחו קלינאת תקשורת ומנתח התנהגות. יש לו קלסר עם הרבה סמלים, וכדי לבקש משהו הוא צריך לאתר את הסמל המתאים ולתת אותו למי שנמצא איתו. בגלל שלמוגלי יש קליטה ממש מהירה, הוא הפנים את זה ממש מהר, וכנראה שבקרוב יעברו איתו לתקשורת באייפד, שמאפשרת בניית משפטים ורצונות מורכבים יותר מאשר ה-PECS. זה נושא ממש מעניין בעיניי, ונכון שפספסתי את אוקטובר בכמה חודשים, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם, לא?