בקצה השמים, כמו חלום.

אתה שולח לי נשיקת צהריים

דרך המייל

ככה

באמצע היום

וכשיש לי הפסקה

אני פותחת את הפלאפון

וקוראת

את הנשיקה ששלחת לי

ומחייכת לעצמי

וחושבת על זה שאתה אחר

וחושבת על זה שאתה בדיוק כמו כולם

וחושבת על המשיכה שלי לאלה

שהקשר איתם חסר סיכוי מלכתחילה

(כי אם היה סיכוי

לא הייתי שם)

ובגלל חוסרו של ה

סיכוי

אני גם לא יכולה להיפגע

כי אי אפשר להיפגע

ממשהו שלא קורה באמת

נכון?

כביכול.

הכל כביכול.

אבל בינתיים

יש לי נשיקת צהריים

שזה יותר ממה שהיה לי לפני שעה

אז אני יושבת על השטיח

ותוהה איך

הנשיקה שלך מרגישה

על השפתיים

ולא רק
כשאני קוראת אותה