לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בקצה השמים, כמו חלום.


בנימה של חיוך ודמעות.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2015

ניצחון לילי


אני חושבת שאני גאה בעצמי. הוא פנה אליי ולא נלחצתי, לא נסחפתי, לא השפלתי (את עצמי). הייתי רגועה, קרה, ריאלית. לא תוקפת, לא מטיחה, לא פגועה עד עמקי נשמתה (נשמתי). עבר זמן, אולי הקלישאה נכונה והזמן מרפא, כי אני באמת מרגישה בריאה יותר, שלווה אפילו, אפילו מולו. נושמת בקלות מול הסבל, הכאב, המסך, הערפל, הדעיכה. נשאר רק להישאר חזקה. נשאר רק להישאר חזקה. לא ליפול שוב ברשת שאוספת את בדידותי הזועקת ומכילה אותה במתכת שורטת. לא עוד. די, נגמר. אני חיה בהווה ובמציאות, אפיה שיש אנשים עם פנים וגוף ומילים ונפש שמחוברים אחד לשני. אחרי שאמרתי את מה שאמרתי הוא אמר שהוא ניסה בכל מקרה, ולרגע רציתי להתקומם על המשפט הזה, זה כל מה שאני בשבילך, ניסיון, זריקת הפיתיון לים, אבל אז חשבתי, די. די, את כבר לא שם. אין טעם, וזה לא שווה את זה. הטעם נמצא בדברים אחרים, באנשים אחרים. ועם התובנה הזו אני צוללת אל תוך החושך המחבק.

 

(אתמול הפסיכו' אמרה לי, איך את לא מאמינה שהמצב יכול להשתנות; הרי את בחורה שעשתה שינויים גדולים וטובים בחייה.
אמרתי לה שזו הבעיה - אני כן מבינה. וכן מעריכה את עצמי על זה. אבל ההבנה הזו לא גורמת להרגעה עצמית, לא מובילה לזה שארגיש שאני יכולה לעשות שינוי בתחום שהכי מפחיד אותי.
אני חושבת שעכשיו, אני כן קצת מרגישה שאני יכולה. וזה מפחיד ושברירי.

אבל קיים.)

 

נכתב על ידי , 21/2/2015 13:37  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בת: 30

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למקום לדאגה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מקום לדאגה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)