בקצה השמים, כמו חלום.

השיר הזה נעים לי באוזניים. אני כמעט יכולה לשמוע את הגלים, את הרוח, להריח את המלח ששוכן בתוכם. אני יושבת בגופייה אפורה ובמכנסיים קצרים שקניתי בתאילנד ליד המחשב, רגליים על שידת המגירות, מסביבי נחים בערבוביה כוס קפה, ספר עטוף, קליפס לשיער, ורד מפלסטיק, שלט טלוויזיה, סביבון, פלאפון, מנורת שולחן, קרם ידיים, ולא נראה שהבלגן שהם נתונים בו מטריד אותם כמו שהוא מטריד את אמא שלי. מילאתי שקית שלמה בנעליים שאני כבר שנים לא נועלת, וחשבתי על כמה רכוש אנחנו צוברים, ולמה בעצם. חושבת על איך היה ליל הסדר לכל אחד מהילדים האהובים שלי. איך היה לנסיכה שופעת המתיקות שמתקשה לשבת הרבה זמן; לקסם החכם שפשוט חושב אחרת מכולם; לקיפי הנרגש וחסר הסבלנות; לאפרוח החמוד שפשוט מעדיף לשקוע בעולמו הפנימי מאשר להיות בעולם שלנו; למסק שאוהב להשתתף באירועים מסודרים אבל נלחץ כשיש הרבה אנשים ומתקשה לשמור על הגוף שלו רגוע, ועל הקול שלו חלש; לפיצקי החייכן והלא-מתקשר עם הסביבה, ל-י' המופנם עם משפחתו הענקית. יוצא דופן הוא מוגלי, שלא חוגגים אצלו את ליל הסדר, מה שלא מפריע לו להמהם בגן את "מה נשתנה" 

לי היה ערב חג נעים ביותר, רק בגלל העובדה שהגיע בן הדוד הצעיר (25) והמקסים שלי, שיצא בשאלה, בן של הדוד החרדי שלי, שיצא בשאלה לפני שנים. אני לא רואה אותו הרבה וגם לא כל כך מכירה אותו, אבל הפעם ישבנו אחד ליד השני וממש יכולנו לדבר - על מה אני עושה כרגע, מה הוא עושה, מה הוא חושב ביחס לעתיד, איך היחס שלו אל הדת. תמיד ראיתי אותו כבחור אמיץ שלקח החלטה לא קלה, אבל גיליתי עליו שהוא גם שאפתן, חרוץ, מעניין ואיש שיחה נהדר. אז היה לי כיף, מה גם שהוא ממש הוריד את ממוצע הגילאים בסדר שלנו 

אתמול יצאתי לחופש, ואירגנתי אותו כך שהוא יכלול פעילויות ותוכן, אבל גם מנוחה וזמן לעצמי. כרגע קורה מצב שכל השבוע אני עובדת, עושה דברים והשיגרה ממלאת אותי, ובסופ"שים מכסה אותי הריק. לגמרי לא מאוזן. אז החופש הזה אני מנסה למצוא אותו, את האיזון החמקמק, את הרוגע והשלווה שנובעים מ-עשייה מדודה שעושה לי טוב. אני מקווה שאצליח לעשות את זה.

נעים לי לנשום.

Baby crossed an ocean
Just to see what she could see
Half the world beneath her feet
A rose between her teeth