בקצה השמים, כמו חלום.

לפעמים אני נמצאת עם אנשים ומרגישה שכולם כ"כ הרבה חברתיים ממני ומבינים ביחסים בינאישיים למרות שאין לי באמת מושג. ואני שמחה כשהם צוחקים מהדברים שאני אומרת כי זה כיף להיות מצחיקה. אבל במקביל מרגישה קלולסית, מר במאי יוצא לדייט שני באותו היום של הדייט הראשון, לפני שהוא יוצא מהאוטו היא אומרת לו "קונדומים!" ואני מוסיפה "סקס טוב הוא סקס מוגן", ותוהה האם מישהו יודע שאני לא יודעת מהחיים שלי בנושא הזה ולמה בעצם אני מעמידה פנים, ובשביל מי, וכמה אני אומרת בשביל להגיד. בזמן המקלחת הפנים שלי חמות ואני מרגישה מוכת שמש למרות שרוב היום הייתי במקומות סגורים. אני שמה את הידיים על האוזניים, כמו שהנסיכה וקיפי ומסק ועוד ילד אוטיסט שהכרתי השבוע עושים כשהחוץ רועש להם מדי, אבל האוזניים לא מצליחות לסתום את זרם המחשבות, שמרגיש לי כמו מיליון נקודות קטנות שאני מנסה לאגד לאיזשהו משהו מוגדר, עקום ככל שיהיה, ולא מצליחה. ואני מבינה שזה לא הגיוני ולא טבעי שבכל חופש פסח אני ארגיש טוב ואפילו מעולה ושזה חייב לרדת למטה, לפחות קצת, ושכן הייתי ביום כיף עם החברה הכי טובה שלי ואכלתי לחמניה מקמח תפוחי אדמה וגבינות, וקניתי חזייה, ולבשתי חצאית שללבוש אותה עשה לי קצת חיכוך לא נעים בין הירכיים, אבל הרגשתי יפה וקייצית. עכשיו המזגן פועל ואני לובשת חולצה אפורה ומשוחררת עם נקודות שחורות, אני אוהבת נקודות אבל רק כשהן על בגדים ולא בתוך המוח שלי. קצת בא לי לבכות אבל שום דבר לא יוצא וגם לא מתכוון לצאת, אני יודעת שארגיש הרבה יותר טוב אחרי שאוכל יוגורט ואמרח קרם על הפנים (או אחרי שאוכל קרם ואמרח יוגורט על הפנים) ואישן שנת לילה טובה, מחר תהיה ירידה בטמפרטורות אז יהיה לי קל יותר לנשום, אני מרגישה כ"כ לא קוהרנטית כרגע אבל זה לא נורא. אני מתגעגעת בעיקר למוגלי, הזכרתי אותו הים בשיחה וחשבתי על איזה ילד יפהפה הוא, גם מבחוץ וגם מבפנים, כואב לי הלב כשהוא נופל עליי בבכי כי אנחנו לא מבינים אותו, אבל לרוב הוא מצליח להתנחם בין הזרועות שלי אז אני חושבת שלליטופים ולחיבוקים שלי יש משמעות. הוא רוצה שאני אקח אותו על הידיים למרות שהוא כבר גדול אבל אני כ"כ מכורה אליו שאני מסכימה, והרגע הזה שהתכרבלנו על המזרון והדמעות שלו זלגו ונטמעו בו, ואז המבטים שלנו התאחדו והוא פתאום חייך והתחיל לצחוק והצטרפתי אליו באהבה ענקית היה אחד הרגעים הכי אוהבים שהיו לי בחיים. אני רוצה להירגע קצת עם מישהו, להיות הכי טבעית ואמיתית ולתת לבלוטות הדמעות להתמלא וגם להתרוקן ולדעת שאמשיך להיות מחובקת ואהובה גם אחרי שאחלוק את הכאב שלי. אני רוצה להרגיש מוקלת ומוכלת בעצם היותי עם מישהו. יש לי כל מיני סוגי רעב שאת חלקם אני יכולה להשביע ואת חלקם לא. אני לא רוצה להסביר את עצמי, אני רוצה פשוט להיות. וזה בעצם כל העניין. אין לי כוח יותר אז אסיים.

אני מנסה למצוא שירים שידברו את מה שאני מרגישה ולפעמים זה קרוב ולפעמים לא ממש, אבל בכל מקרה זה מנחם שיש אנשים שמרגישים כל מיני דברים, ממש כמוני. השורה הראשונה בשיר הזה היא "Bad day, looking for a way home", ועד הרגע הזה ממש הייתי בטוחה שהיא "Bad day, looking far away, home", אולי כי יותר הסתדר לי להסתכל רחוק אחרי יום רע, ואולי בגלל משהו אחר.