כל ילד מאחל בוקר טוב לילד אחר, עד שנגמרים הילדים. זה הכי מקסים בעולם. יולה: יש ילד שרוצה לאחל בוקר טוב למישהו מהצוות?
קסם: אני רוצה! יולה: אוקיי, למי אתה רוצה לאחל? קסם: אני רוצה להגיד בוקר טוב ל*השם שלי*, שאני ממש אוהב אותה.
מצב הצבירה שלי באותו רגע: נוזלי.
• בוקר. חצר.
הנסיכה: *השם שלי*, בואי נעשה צחוקים!
אני (מתפקעת מצחוק): מה זה לעשות צחוקים?
מסתבר שזה לדגדג אותה כשהיא נמצאת על המתקן בחצר, וכל פעם לבוא מכיוון אחר ולהפתיע אותה, בזמן שהיא נשפכת מצחוק. ובגלל זה קוראים לזה "לעשות צחוקים". הכי הגיוני. באופן כללי אני מתה עליה (כידוע), ביום אחד של השילוב השבוע היה בסדר, ובפעם השנייה היא פשוט הפציצה. הגענו בשעה שבה כל הילדים היו בחצר, ותכננתי שנהיה בחצר ממש כמה דקות (כי קשה לה להיות שם), כדי שהיא לא תרגיש פספוס ותתמרמר מזה. בסוף יצא שהיינו בחצר בערך רבע שעה-עשרים דקות. והיא הייתה מדהימה - רגועה ונינוחה יחסית, ואפילו יצרה כמה אינטראקציות עם ילדים(!) בלי התיווך שלי(!). פשוט אדירה, הייתי כל כך גאה בה. יש ילדה אחת שאני ממש שונאת כי היא פשוט זונת-צומי, ונראה לי שגם הנסיכה לא מתה עליה. כל פעם הילדה הזו שואלת אם היא יכולה לשחק איתה, והנסיכה עונה לה: "לא, שיחקתי איתך כבר פעמיים! אי אפשר!", והולכת. חולה עליה.
• אחר הצהריים. שעת משחק חופשי בגן. אני מסיימת משחק טאקי עם האפרוח (אחרי ששיחקנו כבר מלאנת'לפים פעמים), ואז צריכה ללכת. האפרוח: לא! אני רוצה טאקי.
אני: אני מצטערת, אבל אני צריכה ללכת. טולה (שהגיעה מהיכנשהו): אבל אפרוח, אתה יכול לשחק איתי!
האפרוח: לא! אני רוצה רק עם *השם שלי*!
זה ממש הפתיע אותי, כי חשבתי שהוא פשוט רוצה להמשיך לשחק (הוא מת על טאקי), והוא אף פעם לא גילה כלפיי חיבה מיוחדת. אבל זה ממש שימח אותי, כי הוחלט שאני אעבוד פרטנית גם איתו (בנוסף לנסיכה, פיצקי, מוגלי וקיפי). הוא פשוט חמוד ואני ממש מתה עליו.
• בוקר. בדיוק הגעתי לגן.
אני אומרת "בוקר טוב" כללי לכולם, ולא מקבלת שום התייחסות, כתמיד. ואז מוגלי בא, קופץ עליי, צוחק ומחייך. זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל זה כל כך לא - הוא אף פעם לא מתייחס אליי כשאני מגיעה לגן, למרות הקשר החם בינינו. הוא היה חולה כמעט כל השבוע וממש התגעגעתי אליו. אני גם קצת מוטרדת, בגלל שהתחלנו לעבוד איתו עם אפליקציית דיבור באייפד שעוזרת לו להגיד מה הוא רוצה. אם זה יצליח, אז ההורים שלו יצטרכו לקנות את האפליקציה (כבר יש להם אייפד). מדובר באפליקציה יקרה (בסביבות ה-1000 ש"ח), ורוב הסיכויים שהם לא יוכלו לאפשר את זה לעצמם (הם עובדים זרים ומצבם הכלכלי לא מזהיר). חשבנו קצת מה לעשות בקשר לזה, אולי העמותה שאחראית על הגן תוכל לתרום, אולי הצוות עצמו... בכל מקרה זה נושא מורכב שמעסיק אותי.
• אתמול הייתה פגישה קשה אצל הפסיכולוגית, בוכייה ומאמצת, אבל לא יותר מדי. דובר בעיקר על הקשר שלי עם הנשיות והמיניות שלי ועל זה שקצת "נשארתי מאחור" בתחום הזה. "Late Bloomer" הוא ביטוי יפה, אבל רק אחרי הפריחה... בכל מקרה, דיברנו גם קצת על הילדות שלי בהקשר לזה, והבנתי כמה דברים, לא בקטע הקלישאתי של "להאשים את ההורים", אבל כל מיני דברים התחברו לי. בעיקרון אני מאמינה שצריך להביט לעתיד ולא לבזבז יותר מדי זמן בעיסוק בעבר, אבל לפעמים צריך להבין דברים מפעם כדי שיהיה ניתן להתקדם. אני פשוט יודעת שלפני זוגיות וכל זה, משהו בקשר שלי עם עצמי צריך להשתנות, ולהיות שלם ובטוח יותר. ואני עובדת על זה, ומקווה שדברים באמת יקרו במישור הזה.
• יש עוד מלא דברים שרציתי לכתוב, ואז לא רציתי, ואז כן, אבל לא היה לי כוח. זה באמת סיכום נקודתי של התקופה האחרונה. דווקא הסופ"ש הזה היה בסדר. נכון שנתפס לי הצוואר והרגשתי כמו חרא, אבל היה בסדר. כל היום לא עשיתי כלום מול הטלוויזיה, ובערב היה קצת עמוס - פגשתי חברה שלא ראיתי המון זמן ואז את החברה-הכי-טובה לקצת, אז מרגיש לי קצת לא מאוזן. ועכשיו כבר עייפה. לילה טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: