היי אני לא יודע מאיפה להתחיל אני בן 20 כבר שנה וחצי שאני מנסה להשתחרר מהעבר שלי

ממחשבות על העבר . דברים שנשארו בעבר וכיום מצד אחד אני שמח שהם נשארו שם ומצד שני עצוב.

כבר שנה וחצי שאני לא מתפקד אם החבר'ה סגור בבית רוב היום בקושי יוצא למכולת

המון מחשבות מה יהיה איתי מתי כל זה יצא לי מהראש מתי אני יתעורר על עצמי ויצא לעבוד

יש לי המון רעיונות להצלחה בראש לפתח כל מיני דברים ולהיות איש עסקים

ללא המחשבות החונקות האלה אם ההייתי מצלייח למחוק את עברי אולי ההייתי מצלייח ?

או שפשוט לשמוח שכל הילדות שלי הייתה ככה ולא יותר גרועה ? לא יודע כבר מה לחשוב

אני זוכר תגיל הזה גיל 9 שאמרו לי החיים הם לא צחוק תלמד תשקיע בלימודים על תגרר אחרי ילדים עבריינים , תשקיע בלימודים תתקדם בחיים

ואני הטיפש חשבתי שכל העולם ביידים שלי שתמיד אני יהיה ילד שיצחק על כולם ויעשה מה שבא לי

צחקתי על כולם החיים צחקו עליי ככה אני מרגיש, ההייתי ילד שזקוק לחום ואהבה ילד שפשוט היו צריכים להדריך אותו למקום הנכון

עברתי ילדות קשה בעייני אני לא מרחם על עצמי ולא רוצה שירחמו עלי .. לפעמים אני מתחזק מזה ואומר לעצמי טוב שעברתה בגיל צעיר את מה שאנשים עוברים בגיל 20 - 30

המצב בבית לא היה פשוט אמא הייתה האבא והאמא בבית חיינו אני אחותי אחי והאח התינוק

אמא הייתה עושה הכל בישבילנו עובדת ימים ולילות שיהיה מה לאכול

לאמא היה קשה להציב לנו גבולות למשל אם ההיינו למטה עד שעה 8 בערב ואמא הייתה צועקת מהחלון לעלות להתקלח אני ואחי הגדול ההיינו מצפצפים עליה לא מקשיבים חוזרים מתי שבא לנו

גם לאמא לא היה קל אני לא מאשים אותה לרגע , ואבא ? אבא עד גיל 12 לא הכרתי בו כאבא ..

הסיפור שלי רק התחיל יש לי כל כך הרבה מה לכתוב ...

כבר המון זמן שאני רוצה לכתוב ולקבל דעה מכל מיני צדדים , אז הינה אני משתף אותכם ברגשות האישיות שלי מהסוף להתחלה כל פעם אני יכתוב על פרק ישן או חדש בחיים שלי !