שגר פגר

לפני בערך חצי שנה החלטתי שאני הולכת לנסות להתקבל לרפואה בכל הכח, אז נרשמתי לבן גוריון (המקום היחיד שכרגע אני מתקבלת אליו עם הציונים שלי), ונרשמתי לעוד פסיכומטרי (כי הסיכויים שאתקבל בניסיון הראשון הם קלושים) אבל מה לעשות שאני עדיין בצבא?!

אז בקושי הספקתי ללמוד לפסיכומטרי ומחר הבחינה.

אבל זה בסדר, כי ככה זה בחיים שלי, שרשרת מצערת של טעויות מרפיות. 

ואם זה לא מספיק, קראתי היום כתבה מדכאת של החיים שהתפרסמה במאקו (מקור אמין, איי נואו) על דרישות הקבלה הלא פרופורציונאליות ללימודי רפואה בארץ ואיך כמעט אף אחד לא מתקבל ומוציאים על כל המבחנים וההרשמות למוסדות האקדמים בסביבות ה23,000(!)

אני באמת חושבת שהרפואה בארץ בתהליכי גסיסה, וכולם מודעים למצב וכולם מסכימים איתו אבל אף אחד לא באמת מתכוון לעשות משהו וזה באמת מתסכל, מאוד מתסכל.

בנימה אופטימית זו, יש לי ביום ראשון אחרי הבחינה מסיבה של העולמות, בתקווה שאשתכר מספיק כדי לזכור רק את החלקים הממש טובים מבלי להגיע באמצע הלילה לבית חולים כדי לעבור שטיפת קיבה.

חג צליאק שמח לכולם,

דנה