וואו כל כך הרבה קרה מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה!
הספקתי לטוס ללונדון, להיות בגדנ"ע ולהתחיל את שנה הלימודים הנוכחית.
אז קצת שכחתי את הבלוג אבל הנה חזרתי :)
אז בקיצור הייתי בלונדון במשלחת שעל הטיול אולי אני יפרט בפוסט נפרד פה אני רוצה לכתוב על מישהי ממש מדהימה שהכרתי שם. אז עלתה בי המחשבה לכתוב לה ולהסביר לה כל משאני מרגישה כתבתי את זה באמצע הלילה ולמזלי הרב החלטתי לא לשלוח את זה בלילה אלא לחקות לבוקר ושהתעוררתי הודתי לאלוהים שלא שלחתי לה את זה. אז את מוזמנים להנות מזה:
ר'. כנראה
שאני לנצח ימשיך לכתוב את השם שלך עם ו' למורות שאני יודעת שאת כותבת אותו בלי ו'.
אולי זה בגלל ששלוש אותיות נראה לי קצר מידי בשבילך. בשביל להכיל את כל משאני רואה
בך.
אני זוכרת
את המפגש הראשון לפני הטיסה ולפני הכול. ישבנו שם והסתכלתי על הפרצופים של כולם.
אני יכולה להגיד שהרושם הראשוני שלי הטעה אותי בחלק מהמקרים אבל את מצאת חן בעייני
מההתחלה. שהיינו צריכים לדבר עם מישהו שיושב לידינו כל כך התבאסתי שזאת לא היית
את. ואז אני ואת נשארנו אחרונות, עמדנו וחיכינו שיבואו לקחת אותנו. בשיחה הכול כך
קצרה הזאת גיליתי בן אדם אינטליגנטי שנון ועם טעם טוב באומנות. ממש הקסמת אותי
בשיחה הראשונית הזאת. ממש בסוף השיחה ביקשתי את הפייסבוק שלך והוספתי אותך. לקח לך
זמן לאשר אותי משהו כמו יום וחצי שנראה לי נצח. ניסיתי לדבר איתך ובאמת לשמור על
קשר אבל הבנתי שאת לא בן אדם של פייסבוק. אז וויתרתי. מועד הטיסה התקרב ואיתו גם
החששות לפני הטיסה דיברנו קצת יותר אבל גם לא משהו רציני.
והנה זה
הגיע. טסנו כולנו ביחד ללונדון.
בכל יום
שעבר ראיתי עד כמה שהרושם הראשוני לא הטעה אותי ובכול יום שעבר נוספו לך בעייני
עוד ועוד תכונות חיוביות. גיליתי שיש לך טעם מדהים בבגדים, שאת מצחיקה, שאת
חייכנית, חכמה, טובת לב ועוד מלא מעלות שאני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל למנות
אותם.
פעמיים
ניהלנו שיחה אמיתית. פעם ראשונה זה היה בפארק ההוא שבו יצאתי בפנייך מהארון ואת
סיפרת לי על האקס שלך ובדיוק שבאתי להתחיל לספר לך את הסאגה שלי עם האקסית הגענו
ונגמר הזמן. עברו ימים והרגשתי שאת מתחמקת ממני. לא הבנתי למה ועד היום אני לא
יודעת אם זה היה התחמקות או לא. אז שוב וויתרתי. כמובן שכבר הספקתי לפתח כלפייך
חולשה. וכל בקשה שלך נענתה בחיוב. אם זה המטען שביקשת או הכסף שהלוואת ממני. בשדה
תעופה הלכנו להסתובב בדיוטי פרי. ואז היה לנו שיחה בערך כזאת: את: "אולי נלך
לאכול?" אני: "כן בטח בואי." את: "בעצם בואי עוד סיבוב
בדיוטי." אני: "כן בטח בואי." את: "אני לא מבינה אין לך
רצונות?"
האמת שלידך
אין לי רצונות. הם נעלמים והמוח נוזל החוצה. אני נהיית יצור ממש מפגר בלי רצונות. אחר
כך ניהלנו עוד שיחת עומק. וזאת הייתה האחרונה.
ואז חזרנו
לארץ. שוב ניסיתי לשמור על קשר אמיתי ולא צלחתי. ושוב וויתרתי הפעם בפעם השלישית.
ופתאום היום מודיעה לנו המורה לאומנות שאנחנו עושים אתכם את העבודה לבגרות. שוב
הכול עולה בי. זוכרת שאמרתי לך שאני מתאהבת בקלות? לא הייתי אומרת לך שאני מאוהבת
בך אבל עוד שבוע בלונדון וזה היה קורה. ידידה שלי שאלה אותי מה בעצם כ"כ
מדהים בך? אז משמדהים בך בעייני זה
שאת חברותית
אנשים אוהבים אותך. באמת שכולם סביבך אוהבים אותך כל הדעות ששמעתי עלייך במשלחת
היו רק חיוביות. תמיד היה סביבך אנשים. את נורא מרכזית כזאת את חברה של כולם אז זה
נורא מתעתע כי את באמת חברה של כולם בצורה שווה. את מוכנה לעזור, יש לה חיוך מדהים
ושיער בצבע הכי מיוחד שראיתי (באמת שאת קרובה לג'ינג'י!) את מצחיקה, שנונה,
חכמה. אז אני יודעת שזה לא הדדי ואני לא
יודעת מה המטרה של כל זה אבל פשוט רציתי להגיד לך את זה.
הייתי מאוד
שמחה אם זה היה נשאר בינינו ובאמת שאני חושבת שעוד חצי שעה אני יצטער על זה אז
סליחה מראש ומקווה שתמשיכי לשמור איתי על קשר ידידות.
שסיפרתי לחברה הכי טובה שלי על זה והראתי לי את משכתבתי לה התגובה שלה הייתה בערך כזאת: "אם אני הייתי מקבלת משהו כזה הייתי בורחת לזימבבואה! זה מאוד יפה אבל זה יכול מאוד להפתיע אותה ולהפחיד ואם אפילו היה לה משהו כלפייך זה יכול רק להרתיע אותה. משהו כזה מרגש כותבים מינימום לחתונה אם לא בצוואה"
אולי אני יכתוב לה בהזדמנות משהו מתומצט ופחות חושפני....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
