את הסתיו שלי את כול העונות שלי

זוכרים את ר'? זאת שכתבתי לה פה: http://israblog.co.il/blogread.aspblog=833507&blogcode=13899893 ובסוף לא שלחתי לה את המכתב וכל כך התגאיתי בזה במיוחד בפני Glenys. דאמיט איך מתייגים משתמשים??

אז היום בלילה דיברנו. זה התחיל משיחה על זה שאין מספיק אקטיביזם פוליטי בארץ ודיון על כלכלה (כנראה שוונאבי מהפכניות עושות לי את זה. תמיד אהבתי צבע אדום וכוכבים. ^^) ונגמר בזה שאמרתי לה איך אני מרגישה. התחלתי את השיחה הזאת איתה מכיוון עקום לגמרי (כנראה שראיתי יותר מידי סרטים בסוכות.) התחלתי לדבר על זה בתור קראש שיש לי על מישהי שלישית כביכול. היא המליצה לי לנסות את מזלי אז ניסיתי וכרגיל המזל עשה לי תנועה מגונה והוציא לשון. כמה בוגר אדון מזל.

כתבתי לה אפילו לא באופן המצונזר "והפחות חושפני" כמו שרציתי פשוט שלחתי לה את כול המכתב במלואו.

*תתארו לכם רעש טופים דרמטי ברקע*

ו......התשובה.... היא.......הוא........ הם............

לא.

כמה צפוי.

בגלל שהיא בן אדם נחמד מטבעה היא עטפה את הלא שלה בנחמדות ענקית.

 הייתי מצטטת אותה פה אבל יש בי פחד שאם היא תגיע לבלוג הזה היא תבין שמדובר בא בגלל שתזהה את הציטוט שלה. כאילו שאם היא תגיע ככה סתם היא לא תבין מי כותבת אותו אבל עדיין אין בי מספיק אומץ.

 בקיצור הלא שלה היה כל כך עדין ונחמד שזה ממש הרגיש כמו קופסא ממש גדולה עטופה יפה באמת יפה (לא הג'אסטה שהמוכרות עושות במשביר) בפנים במקום מתנה היה חתיכת קקי.  (התיאורים שלי היום פשוט שוס). כמובן שזה ממש העציב אותי אפילו הזלתי דמעה אבל לא מזמן ידידה שלי המליצה לי להסתכל ככה על סירוב :

"אני אוהבת דרך הסתכלות על זה כאילו שזאת חנות את אוספת סירובים, ואי התאמות וברגע שיש לך מספיק את קונה איתן מישהי מתאימה. "

וכמובן העובדה אני לא עם ר' מעלה את הסיכויים שלי עם פנלופה קרוז. אופטימית בראבק.

החלטתי שאני רוצה להמשיך לצאת עם הפולני פה: http://israblog.co.il/blogread.aspblog=833507&blogcode=13916021 

לא יודעת למה אבל אני רוצה. אני רוצה שהיא תראה שאני מאושרת בלעדיה. זה ממש מפגר פשוט כי לא באמת אכפת לה היא סתם נחמדה אליי. בשבילי זה נטו רגשי ולא שיכלי כל ההחלטות הפחות טובות שלי הן רגשיות ולא שכליות.