את הסתיו שלי את כול העונות שלי

ציונות זה כבר לא אופנתי. ציונות זה כבר לא צעיר לא מגניב ולא בועט. אמא שלי, עולה מברה"מ סיפרה לי על תחושת הריקבון של הקומוניזם בתקופתה. הוא כבר לא היה צעיר לא היה עדכני ולא היה בועט. כמובן שזו השוואה גסה מאוד וכמובן שבגדול אין מקום להשוואה הקומוניזם הסובייטי עם כל פשעיו לציונות אבל למורות זאת תחושת הריקבון, של רעיון שהוא כבר לא כל כך עדכני מאוס וחרוש- התחושה הזאת אני חושבת קרובה. המאיסו עליי את הציונות. מערכת החינוך השניאה עליי את הרעיון הזה. האובססיביות הפרנואידית שבה מגישים לי את רעיון הלאום היהודי, העליון מעל כולם והרדוף על בסיס קבוע מעסה עליי.

אני לא רוצה להתגייס. הנה כתבתי את זה. כנראה שסוף סוף השלמתי מעט עם התובנה הזאת, אני לא רוצה להתגייס מטעמים כלכליים אגואיסטיים. אני רוצה לחיות חיים נוחים ומשעממים . בגיל 18 אני רוצה להתחיל לרכוש השכלה גבוה, כדי להתחיל את הקריירה העתידית שלי כמה שיותר מוקדם. לא מתאים לי שירות צבאי למען רעיון מאוס. כמובן שקוקטייל נפלא של לחץ כלכלי וחברתי יכריח אותי להתגייס אבל זה לא מרצון.

ברשותכם אני אסיים את הפוסט הזה עם עיוות של המנון בית"ר:

"בדם ויזע נבנה לנו קריירה"

אני יותר מאשמח לתגובות :)