את הסתיו שלי את כול העונות שלי

אני פמיניסטית. אפילו מעצבנת כזאת. אחת שהייתה בצעדת השרמוטות ומדברת ברבים בלשון נקבה. אחרי שסגרנו את הפינה הזאת, יש לי עוד ווידוי. אני מאמינה בחופש ביטוי. כמעט מוחלט. אני מאמינה שחופש הביטוי תופס גם שאני לא מסכימה עם הדובר. לדוגמא נטלי כהן וקסברג במונולוג שלה "אני שואה" https://www.youtube.com/watch?v=flfUvPyLVZI - אני לא מסכימה עם האמירה ובטח שלא עם הדרך אבל עוד יותר אני לא מסכימה למטח הקללות שהיא סופגת בטוקבקים. יש לה את הזכות לדבר וליצור ובתור אומנית אפילו את החובה לבקר את החברה. להרבה אנשים שרואים את עצמם כליברלים ונאורים יש נטייה להגביל את חופש הביטוי ברגע שמגיעים לפרות הקדושות שלהם- להט"בים ונשים. לאדם יש את הזכות להיות נגד נישואים חד מיניים. גם לאיש ציבור יש את הזכות להיות נגד וגם להביע את דעתו בעניין (בתנאי שהוא לא מעודד לאלימות) אין צורך לבצע בו לינץ' תקשורתי. וכן תוכנית סאטירה (גם אם היא לא מצחיקה במיוחד) יכולה לצחוק על נשים. תוכנית סאטירה יכולה לצחוק על הכל. לימנים יש נטייה להגביל את חופש הביטוי שזה מגיע לצה"ל או לשואה ולשמאלנים יש נטייה לצחוק על השואה כאילו אין מחר אבל ברגע שנוגעים להם בסודנים זה כבר לא בסדר. כמובן שהחלוקה הזאת שעשיתי לימין ושמאל היא מאוד גסה ודי סמלית.

אני מאמינה בחופש ביטוי מוחלט. במיוחד לתוכניות סאטירה. וחברותיי הפמיניסטיות בבקשה תגדלו חוש הומור :(