את הסתיו שלי את כול העונות שלי

אני מנסה ללמוד לבגרות בלשון. באמת, באמת מנסה. האמת היא שלא כל כך הולך. הפוסט הזה יהיה ממש מתבכיין על מר גורלם של התלמידים ועל מערכת החינוך המעוותת והמוזרה שלנו. 

אני עומדת לסיים 12 שנות לימוד. זה המון. אני חושבת על המקצועות שלמדתי ומה באמת קיבלתי מהם. האמת היא, שכמעט כלום. אני לגמרי בורה. לא רכשתי שום השכלה כללית. כיוון שבדיוק עכשיו אני בוכה מעל מחברת לשון אני אתן את המקצוע הזה כדוגמא. 

אני באמת ובתמים מנסה להבין למה תחביר ומערכת הצורות זה חשוב. למה זה משנה אם זה אוגד או תכלית? אני חושבת, שבמקום ללמד אותי תחביר חסר שימוש היו יכולים ללמד אותי עברית. אבל באמת ללמד. מה מקור המילה? למה היא נהגהת ככה ולא אחרת? מה ההשפעות שספגה העברית? עברית, היא באמת יפה. היא עמוקה ומהנה. במקום ללמד אותי לאהוב את השפה שלי, ללמד אותי לצלול אליה ולהכיר אותה על כל רבדיה מבפנים מכריחים אותי ללמוד בניינים ומשקל. 

בית הספר גם לא לימד אותי לכתוב. אני מתכוונת לכתוב נכון, הוא לימד אותי לבטא את עצמי באופן ברור. את המקצוע ספרות לדוגמא למדנו רק שנה וחצי. מזלזלים במקצועות רבי המלל. וכאשר כבר מלמדים, מלמדים עקום לא נכון ומשעמם. אחת הבעיות של מערכת החינוך לדעתי אלה מורים לא מספיק משכילים. אני רוצה לראות במורה אדם משכיל, רחב אופקים. כזה שיודע גם קצת מעבר לחומר הנלמד בכיתה. אין לי מורים כאלו.

הבורות שלי והחוסר יכולת שלי להתבטא בשפת האם שלי זו תעודת העניות של מערכת החינוך. אני לא מימשתי את הפוטנציאל שלי. בגללכם אני בזבזתי 12 שנים על פעילות לא ברורה שאפשר לקרוא לה בהרבה שמות אבל בוודאי לא למידה. תסתכלו עליי, ותתבישו.