את הסתיו שלי את כול העונות שלי

במקום ללמוד אני מתכננת לעצמי מרתון ישנן בנות. נהדר. הקטע הוא שאני גם לגמרי לא נהנת מהחרא הזה פשוט כי אני מבינה שזה- חרא גרוע בקטע אחר. רדוד ומפגר עם דיאלוגים מצוצים מהאצבע. בגיל 14 הייתי בטוחה שזה פסגת היצירה האנושית אבל תודה לאלוהי ישראלה גדלתי והתפקחתי והבנתי עד כמה זה גרוע. אז כנראה מעומד לקרות זשאני אראה את החרא הגרוע הזה, בו זמנית אני אבכה ואעשה אמרוט שערות מהרגליים בעזרת פינצטה. פאן!

יש לי תהייה שרציתי לשתף אתכם: 

יש לי קטע עם דמויות סמכותיות. הנה אמרתי את זה.

יש לי קטע עם דמויות נשים סמכותיות.

אין לי קטע עם דמויות גברים סמכותיות.

אולי כי אין לי קטע עם גברים. טוב זה לא נכון. עכשיו אני ממש מתאפקת כדי לא להכנס שוב לפינה של הבלבול המיני שלי. בסדר. חלפה הסכנה מבלי שחזרתי לתהיות חוזרות ונשנות חסרות משמעות בעניין הזהות המינית שלי. כרגע הסלוגן שלי בנושא הוא: "משבא ברוך הבא, משלא בא שילך קאפות". אל אף חוסר רצוני להכנס לפינה הזאת בעל כורחי שוב נכנסתי אליה. יופי. אבל בכל זאת אני אנסה לחזור לנושא שלשמו התכנסנו כאן והוא כאמור: דמויות נשים סמכותיות.

 אם חושבים לעומק אני מעדיפה גברים חלשים בתור בני זוג ונשים חזקות בתור בנות זוג.

במערכת יחסים עם בחור אני מעדיפה להיות הצד האקטיבי יותר, המוצלח יותר.

במערכת יחסים עם בחורה אני מעדיפה להיות הצד הפסיבי, המעריץ.

זה נשמע הגיוני באיזושהי מידה? זה לא קשור לפמיניזם בשום צורה. זו רק התחושה הפנימית שלי. התחושה שמעדיפה להיות יותר נאהבת שמדובר בבחורה ויותר אוהבת שמדובר בבחור.

מעולם לא חשתי חיבה מיחדת או סוג של תלות בדמות סמכותית גברית. בניגוד זה נתקלתי בדמות נשית אחת שיש לי יחס מיוחד אליה. זו לא התאהבות של תלמידה במורה זה לא ברמת הטמטום הזו זה יותר בכיוון של יחס מיוחד, אני לא יודעת איך בדיוק לקרוא לזה.

אבל שנתקלתי בשנית בדמות כזו זה גרם לי לחשוב מה מקור התחושה הזאת, יותר מזאת במערכת יחסים עתידית ויציבה האם אני באמת אחפש פרטנרית כזאת. אני חושבת שבינתיים התשובה שלי היא כן.