אם אתם קוראים אנגלית, אני ממליצה לכם בחום לקרוא את הגרסא ההיא. כבר לא נוח לי להתבטא בעברית, רוב הזמן, ומרגישים, גם בקטע קצר ככזה.

___

כחלק מניקיון לפסח – שעדיין לא סיימתי – התחלתי להקליד דברים ישנים שכתבתי, חלקם רשומות יומן.

(ובמאמר מוסגר, בהתחלה כתבתי את כל זה באנגלית. הרבה יותר זורם. כלומר, רשומות יומן, ברצינות? אין מונח אחר בעברית? או שאני סתם לא זוכרת..?)

כ"כ כיף.

הדבר הראשון בו הבחנתי הוא כמה הכתב שלי לא קריא. אשכרה הייתי צריכה לנחש חלק מן המילים.

הדבר השני בו הבחנתי הוא כמה מעט השתנתי בחמש שנים האחרונות. זה די מדכא. כלומר, אני לא... חסרת שלווה, נגדיר ככה – כפי שהייתי, אבל הרבה מהמטרות שלי זהות.

מה שאומר שבחמש שנים האחרונות נכשלתי בלהשיג את רובן.

והאבסורד הוא, אני עדיין לא יודעת איך להשתפר.

As part of spring cleaning, I've been typing up some old shit that I've written, including old journal's entries.

It's been a riot.

The first thing I've noticed is how illegible my penmanship is. I actually had to take a few wild guesses at some of the words.

The second thing I've noticed is how little I've changed over the past five years or so. It's a little bit depressing, really. I mean, I'm not as… troubled, shall we put it this way – as I was – but many of my goals remain the same.

Meaning in the past five years I've failed to accomplish most of them.

And the kick is, even knowing this – I have no idea how to do better.